דף הבית » עונת 2011-12

עמק הבכא האדום

[ 27 בספטמבר 2011 | 3,216 views | 4 תגובות ] | ירון בר לב

 לזה שלא נעים לראות גן סגור אנחנו כבר מודעים. אבל טראומתי יותר עבור אלפי שוחרי המכתש המיתולוגי והפועל רמת-גן לדורותיהם, לצפות ממש בעצם ימים קשים אלה, בקיצו וכתישתו הסופנית של המכתש, ועוד בשידור חי, בפומבי, כשהחומות העתיקות קרועות ופרוצות, בליבה של שכונת בורוכוב בגבעתיים.

 כבר הסתובבתי לא מעט, מזמן, ככתב ספורט על משטח המכתש. אבל לעולם לא הייתי מעלה על בדל דעתי שרכבי יוביל אותי אי פעם פנימה למרכז המשטח, מה שהיה מגרש כדורגל אהוב – נכון לעכשיו – הררי-חול ושברי בטון. ותחשבו לשנייה על קונוטציה משונה – שירו הנוסטלגי של אריק לביא הגדול ז"ל, שמספר על אותו קטר קיטור ישן שהביא את עצמו לבית הקברות.

 שם, במרכז אחת מההוויות החזקות של נוף ילדותנו/נעורינו/ בגרותנו/זקנתנו, שנגזל ביד נדל"נית צינית, מוטלים זה לצד זה אלפי כסאות פלסטיק אדומים, רובם עם שמות. למושבים מוצמדות תוויות פלסטיק קשיח ועליהם חרוטה ההיסטוריה של אגודת הכדורגל מן המכתש. מקופלים שם גם הסיפורים. שמות שחקני עבר לדורותיהם, אוהדים ופרנסי הקבוצה במרוצת הזמנים. ורבים שבהמשך שמם מצויין ז"ל, שחקנים ואוהדים שקהילת אוהדי הפועל ר"ג בחרו להנציח. שנפלו במלחמות ישראל או הלכו לעולמם בדרכים אחרות. בזמנו, כשנדמה היה שגזירת הכיליון הוסרה והתרחקה מהמכתש, נתבקשנו להרתם למאמץ השיקום ולתרום כסף לאגודה בעבור שם על כל מושב פלסטיק שהותקן. הרעיון היה די מקורי ומועיל וההיענות סוחפת. ערימה ענקית אדומה מוטלת באדמה הבוצית שלאחר הגשם הראשון שלא פעם התקשה להיספג במכתש.

בלב עמק הבכא שלנו, שבו התגלגלו בשבת בצהריים רעמי שאגותינו, שבו השתוללנו לא אחת שיכורי-שמחה והזלנו לא מעט דמעות תיסכול וכאב – לאורך הנתיב הפתלתל והמכובד, יש לומר, של דברי ימי הפועל ר"ג. ולא, לווירוס חשוך-המרפא הזה שבו לוקים אלפי האורדונים מר"ג-גבעתיים, לא הצליחו עדיין למצוא מזור, גם אחרי האובדן. והם מגיחים ומשוטטים בין איי חורבות העבר ואולי העתיד הספורטיבי שלהם, מגששים בהריסות ומנסים לשלוף כסא-למזכרת עם כתובות יקיריהם, או סתם של אגדות כדורגל מקומיות. חודורוב, בנבנישתי, שלמה לוי, היימן, פרל, ראובן כהן, יניאק, מורדכוביץ, אריק גילרוביץ, טופלה בייטנר – והיריעה באמת די קצרה מלהכיל. ערימה שנזרקה כמו המכתש לפח הזבל של ההיסטוריה הספורטיבית. וייבדלו לחיים ארוכים במיוחד אלה מהם שעמנו. והם מוטלים שם זה לצד זה בערימה אחת גדולה, בדיוק איפה שניסל'ה ז"ל היה צובע בסיד לבן את עיגול האמצע, ושם עם השריקה היו התקוות פורחות תמיד מחדש. ותיכף ימוחזרו או יקברו באיזה מיזבלה יחד עם החוויות והזיכרונות שהשארנו שם ועם כל הסמלים שאנחנו, בכסילותנו המודרנית, מרבים כל כך לאבד על אותו מזבח מוכר לשימצה.

 הכותב שימש כעורך וכתב ספורט בעתון מעריב

 

 

תגובות מהפייסבוק

תגובות

4 תגובות »

  • אדום עתיק כותב :

    מזה יומיים שהכסאות כבר לא שם. כמה חבל שלא הצלחנו לעניין אף גוף לשמר חלק מהכסאות . למשל איסוף כסאות דור האליפות והכנת ספסל או שניים במקום בו מתרכזים השחקנים .

  • אילן שטרסברג כותב :

    לאדום עתיק ולשאר: אתמול בצהריים (ב' 26 לחודש ב-13.00) עדיין היתה במכתש ערימה גדולה של כסאות והמקום נגיש ופתוח. אחד העובדים הבטיח וסיפר שישארו עוד כ-יומיים שלושה… לך תדע.

    ולפיקנטריה: אחד, מנהל עבודה באתר אומר לי "הנה גם הכסא שלי" אמרתי למה אתה לא לוקח? אמר שהוא לא רוצה להביט עליו בבית ולבכות, אז עדיף ככה….
    והוא עוד עובד שם…

  • ירון בר לב כותב :

    אני רוצה להאמין שבבוא היום יהיה לנו מגרש ביתי חדש ושלנו ובו נוכל להנציח את המכתש ואולי להקים מוזיאון לתולדות הפועל ר׳׳ג

  • אדום עולה כותב :

    בואו נודה על האמת- נרדמנו בשמירה ואפשרנו לקומבינה נדלנית מסריחה
    מושחתת לגזול את מה שבשנות העשרים ייעדו בוני שכונת בורכוב כשטח לרווחת ולשימוש ציבורי. בנוסף לפוליטקאים ועסקנים צינים גם הנהלות הפועל ר"ג בעשרים השנים האחרונות תרמו את חלקן למעשה הנבלה- זאת לבושתינו
    הגדולה. רק שנפיק את הלקח הכואב לעתיד

    מאמר מדהים

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.