ביוני 1940 בער העולם במלחמה נוראה, ובארץ ישראל עדיין שיחקו כדורגל. בהפועל ר"ג, שנאבקה אז בצמרת הליגה, כונסה בצהרי אחד הימים ישיבת חירום, ועל השולחן עמד נושא אחד: איך הקבוצה משחקת. מרדכי לאופר ז"ל, מנהל הקבוצה באותם ימים, שלימים נהרג כשניסה לברוח מהכלא הבריטי, תיעד כל מילה שנאמרה.
ליגה ב' מחוז שומרון, 01.06.1940: הפועל ר"ג – מכבי נתניה 9 – 3
כך נקראה בזמנו הליגה השנייה בארץ ישראל (פלשתינה). ר"ג, בדהרה אל כרטיס העלייה לליגה הראשונה, לקחה חלק בחגיגה של תריסר שערים. המשחק, שהיה אמור להתקיים בבית, עבר למגרש של הפועל תל אביב, ובכל זאת נתניה נקרעה לגזרים: 6 – 0 בהפסקה ו-9 – 3 בסיום.
כובשים: שמואל אונגר 4, בן ציון 2, משה רסקין 2, דוד טלר 1.
הרכב ר"ג: פז, טלר, לויס, הופמן, ישראל קלבר, בן ציון הלמן, הפטל, בורי הלפרט, נפתלי שוולב, שמואל אונגר ומשה רסקין.
הישיבה נערכה כמה ימים אחרי הניצחון הגבוה, ולאופר רשם אותה, כך שסודות חדר ההלבשה נשמרו.
יו"ר הקבוצה, ליפסון, לא התרשם מהתוצאה. גם הפועל חדרה והפועל ראשון, הזכיר, מתמודדות על מקום בליגה א' (הבכירה), והחבר בר מהמרכז מעדיף ניצחון 1 – 0 על פני 9 – 3. הניצחונות נערמים, טען, אבל המשחק פרימיטיבי ביותר. החבר זינגר, המאמן, יגיש דוח מקיף וכל אחד יוכל להגיב, ובאימונים, מלבד זינגר עצמו, כמעט איש לא מופיע. מי שייעדר, הודיע ליפסון, יוצא מהקבוצה, ותירוצים לא יתקבלו. ובעניין המגרש, הבטיח, הפתרון קרוב.
המאמן לא חסך בביקורת. מי שצפה בשני המשחקים האחרונים, אמר, לא הבין איך קבוצה חלשה כל כך נמצאת בראש הטבלה. אי אפשר להבריק לאורך עונה שלמה, אבל מצפים לפחות למאמץ. כל העונה חסרו קיצונים, ושני החלוצים המרכזיים, טובים ככל שיהיו, מתעצבנים שלא במקום. לקראת הסיום עמד הפער מ"דגל ציון" על שתי נקודות, והעיתונים, לדבריו, מאוכזבים מהפראות של השחקנים. הוא שיבח את המשחק נגד הכח פתח תקוה ואת שעריו, ביקש מהחלוצים להתלכד ולהפסיק לעשות רעש, שרק מקלקל, ודרש שינוי כבר בשלושת המחזורים הבאים.
בהמשך נדונו שחקנים בשמם. קלבר, נאמר, שיחק יפה מאוד נגד אגד, דגל ציון והכח פתח תקוה, ומול נתניה היה חלש מאוד, בעיקר אחרי ההפסקה, בלי הסבר. בכושי (יוסי כהן) יש פוטנציאל, אבל העסקים הצדדיים שלו מפריעים, והוא התבקש להחליט מיד אם הוא בפנים, כדי לשים קץ להפקרות. כהן טען שהאשמה אינה בו: הוא היה חולה, ולא יוכל להתאמן יותר מפעם בשבוע.
זינגר המשיך. טלר, לדבריו, מהטיפוסים שראה בקבוצות חוץ: עובד קשה, לא מגיע לאימונים ולכן לא נכנס לכושר. המגינים איטיים וחלשים טכנית, השוער פז מלחיץ את טלר, והרצים חייבים לרדת לעזרה. על בן ציון, שהגיע זה עתה ושיחק בשני משחקים בכמה עמדות, אמר שהוא משוכנע שזה כדורגלן מצוין, ומפז דרש להתאמץ להיות שוער טוב, כי מזה נגזרת במידה רבה ההצלחה.
ישקה, כלומר ליפסון, קבע שכולם עצלנים, והצביע על הפועל פתח תקוה, שבה כל שחקן התאמץ, ושאכן ניצחה. בן ציון הלמן, שנפל לימים במלחמת העצמאות, סיפר שגדולי הכדורגל שצפו במשחק האחרון סיכמו שבהפועל פ"ת יש שחקנים ואילו הפועל ר"ג איננה קבוצה. הרבה שערים, לדבריו, לא מביאים כבוד, החלוצים לא נותנים לכדור להגיע לשער, ובלי כושי היה המצב חמור. הוא יצא נגד הצעקות והעצבים, דרש אימונים, הימנעות מפרעות ומעשים במקום דיבורים, והבטיח שהפועל ר"ג ראויה לליגה א' ותגיע אליה.
משם הפכה הישיבה לחילופי האשמות. אונגר התלונן ששוולב והלפרט, קרובים לשער, משחררים את הכדור לאחור אליו ואז כועסים שאינו במקומו. שוולב השיב שעל השוער אין מה לדבר, תופס או לא תופס, שהמגינים זקנים מדי ושעליהם לעקוב אחרי הרצים ולזנק על כדור אבוד. לדבריו קלבר צריך לעמוד נכון, אונגר בועט חזק מדי במקום למסור קצר קדימה, והחלוץ המרכזי חייב לרדת לקבל את הכדורים של השוער, וכולם צריכים לתת את המקסימום. "לא צריך הרבה לדבר כי אם הרבה לשחק", סיכם. הפטל אמר שהוא עושה את שלו, ושעל הקיצוני היריב החופשי אשם גם קלבר, שהוא נאלץ לחפות עליו. קלבר טען שמאשימים אותו תמיד, ושכאשר הרצים שבצדדים משחקים, גם הוא משחק, וכשלא, הוא נראה ביש המזל הגרוע מכולם.
פז ניסה להסביר למה הוא עוצר בעיטות קשות ומפספס חלשות: יש רק מגן אחד, ובמגינים אין לו ביטחון. טלר לא האמין בו בהתחלה, אבל היחסים השתפרו. כל עוד הכדור מגיע אליו לפני המגינים, הכול בסדר, "אך משהגיע כדור למגינים הרי הכדור אבוד, המגינים אבודים ואני אבוד…"
טלר טען שלקבוצה אין אחד עשר שחקנים: ההגנה חלשה, הרצים לא מספיק טובים, ואי אפשר להטיל על ההגנה אחריות לתשעים דקות, או לשפוט משחק של מגן אחד ביום חמסין. בלי יחסי חברות, אמר, הקלוב לא יהיה קלוב, ובמקום לחפש חסרונות צריך לתקן. לשלושת המשחקים שנותרו הציע ששני המקשרים יעזרו בהגנה. אלקיס נתן לכולם צדק, והציע למי שרוצה לראות אחרים משחקים להרכיב קבוצה אחרת ולבדוק מה יוצא. על הרצים, לדבריו, להרחיק את ההתקפות מהשער, בכל משחק שומעים רק צעקות, ורצון לנצח לבדו לא יספיק.
ליפסון חתם בסיפוק מכך שכמעט כולם דיברו. בעניין הצעקות על המגרש קבע שיש "סדרן" אחד, המאמן זינגר. הוא ביקש לכידות, דרש נוכחות באימונים בלי תירוצים, גם לא של עבודה, ואמר שהוא רוצה קבוצה של אחד עשר ולא של שבעה. בשבת, הזכיר, משחקים בנתניה, והקבוצה התחזקה, ומכאן היעד: "אנחנו צריכים לנצח ב – 0 – ולא ב – 1 – לרעתנו". זינגר, בסיום, הציג את אלקיס כדוגמה, וביקש מרץ מול כל יריב, חלש או חזק.
ליגה א' המלחמתית מחוז השומרון, 02.06.1945: הפועל רמת גן – מכבי נתניה 7 – 1
בליגה הראשונה של ימי טרום המדינה, מעטות התוצאות של ר"ג שגבוהות מזו. בזכות הניצחון כמעט הובטח לה המקום השני במחוז השומרון (צפון), הישג שנותר השיא שלה עד 1963/64, כמובן.
לפי "ספורט הבוקר", המשחק על מגרשה של מכבי רמת גן היה יפה, וחלוצי הפועל שיחקו בלכידות ובטכניקה. כובשים: אונגר, המקשר הימני (2); אברהם צבי, החלוץ המרכזי (2); בנדיקט, הקיצוני הימני (2); שוואלב (1), קיצוני ימני. את שער נתניה כבש יצחק בילבסקי, המקשר השמאלי.
ליגה לאומית מחזור 16, 04.06.1955: הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 2 – 0
פ"ת הובילה אז את הליגה בפער של חמש נקודות ממכבי ת"א השנייה והיתה בדרך לאליפות, ור"ג דורגה רק במקום ה-12. ובכל זאת, דווקא בפתח תקוה ולעיני 1500 איש, הנחילה ר"ג לטייקון של הליגה את ההפסד הראשון שלו באותה עונה. לקראת המפגש ביצע מוניה כמה שינויים ושילב צעירים.
את שער הפתיחה, בדקה 31, סיים חרונזיץ: הוא קיבל כדור מדויק ושלח אותו לרשת של יעקב ויסוקר, 1 – 0. לפי נחשון, זו היתה הפתעה מרעישה: העיתונים פתחו בה בכותרות הראשיות, ודיברו עליה ברדיו. על חלקו אמר: "ואני נתתי את הגול הראשון מהאוויר, בבעיטת וולה".
במחצית השנייה הסתערה פ"ת בחיפוש אחר השוויון וזכתה בפנדל (דקה 58), אבל בועז קופמן פגע בקורה. ההחמצה העירה את ר"ג: בדקה ה-80 טעה שפירא, ואורי צללה, החלוץ המרכזי, קבע 2 – 0.
הרכב: אהרל'ה שרשטינסקי, חנוך מורדכוביץ, הרצל פריצנר, איצ'ה קירשנברג, משה פיימן, אבנר קוסיוב, צבי שטלצר, שלמה חרונזיץ', אורי צללה, יעקב פולבר, אריה רדלר. המאמן: מוניה גושן.
גביע המלחמה, 05.06.1943: הפועל רמת גן – מכבי תל אביב 4 – 3
בשם הזה נערכו משחקי הגביע בשנות מלחמת העולם השנייה. המפעל היה כלל ארצי ורשמי, מטעם ההתאחדות לכדורגל בא"י, ובכל זאת, משום מה, ההתאחדות השמיטה אותו. מכבי ת"א של 43/44 היתה מהחזקות שידע הכדורגל המקומי, והיא פגשה את ר"ג זמן קצר אחרי שהניפה את האליפות. ככל הידוע, זה היה הניצחון ההיסטורי הראשון של ר"ג על מכבי.
לפי עיתון הבוקר, המשחק במגרש מכבי ר"ג, בשבת, הושפע מאוד מרוח חזקה. עד 20 הדקות האחרונות היתה מכבי עדיפה, אבל אז ניצל קו ההתקפה של הפועל את הביטחון העצמי של היריבה ושלש ברצף. התוצאה, 3:4 להפועל. כובשים: שוואלב, אונגר, שמחה וצבי. למכבי: נויפלד, יוסף וגאול.
ליגה לאומית מחזור 22 ואחרון, 11.06.1960: הפועל ר"ג – מכבי נתניה 3 – 3
זה קרה במכתש, מכל המקומות. ר"ג הוליכה שלוש פעמים, ונתניה השוותה שלוש פעמים. התיקו נפל על הקבוצה כמו מים קרים: הוא לא הספיק, ור"ג ירדה לליגה א', ירידה ראשונה בתולדותיה לליגה השנייה, לאחר 19 שנים.
במשחק האחרון שלה נתנה ר"ג את כל מה שהיה לה ושלטה בו, כפי שמעיד מאזן הקרנות: 11 – 1. אבל חלוציה הפיקו מעט מאוד משלל ההזדמנויות, כולל מצבים שקשה להחמיץ, ונתניה הכריעה אותה במתפרצות קטלניות.
נחשון הבקיע כבר בדקה השנייה, והשופט ביטל בטענת נבדל. בדקה ה-29 ניסה שוב, והשער עמד. הוא עצמו סיפר שלא שיחק כל העונה, ושלפני המשחק האחרון התחננו אליו לבוא, אף שהיה לו כוח למחצית בלבד. את השער שבוטל, מ-12 מטרים, הגדיר חוקי לגמרי. מלבד השער הראשון, היה לו חלק גם בשלישי: במקום להיכנס בעצמו עם הכדור, מסר קצר לראובן כהן שכבש.
ההמשך: וייס השווה לנתניה (38), ראובן כהן החזיר את ר"ג ליתרון 2 – 1 (דקה 41), והיינה, בסיועו של פרידמן מר"ג, איזן שוב (50). עברו 60 שניות, וראובן "קובינה" כהן, שיא הכובשים של הקבוצה בכל הזמנים, כבש שוב (דקה 52) והחזיר את התקווה להישאר בליגה. ואז, מבעיטה חופשית משלושים מטרים, השווה מוייססקו (57), הבלם של נתניה, ל-3 – 3. ר"ג המשיכה לנסות, ללא הועיל.
מויססקו הסביר שבעיטות מרחוק הן התמחות שלו, ושכך הכניע בעבר גם את ויסוקר: כשהכדור ישב לו טוב על הרגל והכיוון היה נכון, ידע שהוא ברשת. קירשנברג האשים את זולר, שצעק שאין צורך בחומה וספג. נחשון הרחיק לכת: זה היה משחק גדול, אמר, והיה חובה לנצח, אבל זולר ספג שער מטופש מ-40 מטרים. לדבריו, השוער צעק לחנוך מורדכוביץ לעזוב כי הכדור שלו, ואילו חנוך לא היה מוותר, יכול היה להרחיק, ור"ג היתה נשארת. "ההגנה, ההגנה שלנו הרסה אותנו".
הדמעות זלגו כשהתברר שר"ג ירדה. 16 נקודות צברה, כמו מכבי יפו, אבל ביחס השערים הפסידה, 0.62 מול 0.88 של יפו, שנוצחה 1 – 3 בידי האלופה, הפועל פ"ת. לנחשון היה זה המשחק האחרון בר"ג: הבוס שלו הציב בפניו אולטימטום, הכדורגל או העבודה במשרד החקירות, והוא פרש סופית.
הפועל ר"ג: אליעזר זולר, עמי גרינבלט, אמנון רוזנשטוק, שמואל פרידמן, חנוך מורדכוביץ, מאיר גיצי, דוד רוזין, איצ'ה קירשנברג, שלמה נחשון, ראובן כהן, יהודה פדאל. מאמן: הרצל פריצנר. במכתש נכחו 3500 צופים. שפט: בן רובי.
ליגה א' צפון מחזור 30, 12.06.1971: מכבי יפו – הפועל ר"ג 1 – 0
ר"ג נכנסה למחזור האחרון עם נקודה אחת יותר ממכבי יפו של המאמן משה וארון, ותיקו היה מעלה אותה לליגה הלאומית. זו היתה ההזדמנות האחרונה, ולא היה אחריה תיקון. המשחק עצמו לא היה גדול, אבל איזה מותחן, ובבלומפילד נכחו 20,000 צופים. בדקה 70 טעו קשות אברהם לב, הבלם האדמוני, והשוער ציון דגמי. יפו עלתה ל-1 – 0, ורמת גן כולה בכתה. זו היתה נקודת המפנה שממנה התחילה הקבוצה ליפול.
35 שנה מאוחר יותר, לב לקח אחריות מלאה. דגמי צעק לו לעזוב את הכדור, והוא, במקום להרחיק, ציית. משה אוננה היפואי קטף את הכדור שנשאר ללא בעלים וריסק את החלום. מבחינת לב, זה היה שער טיפשי והפסד כפול: בחוזה שלו עמד על מענק עלייה של 20,000 ל"י, סכום עתק באותה תקופה, שהיה מספיק ליותר ממחצית דירה גדולה.
אוננה, הכוכב של מכבי יפו (יליד 13.1.1950), שיחק בליגה מ-1966 עד 1986. בגרסתו, המגן אסא הרחיק כדור מחצי המגרש של יפו לכיוון השער של ר"ג, הכדור חלף על פניו ועל פני לב, והשניים רדפו אחריו. דגמי יצא מהשער כאילו הוא עומד לתפוס, לב, שהיה בטוח שהשוער יגיע ראשון, הוריד הילוך, וגם דגמי היה בטוח בכך. אוננה הושיט רגל באינסטינקט, הכדור פגע בה במקרה, שינה כיוון ונכנס. הוא עצמו, סיפר, היה בהלם שהגיע אליו בכלל.
אחרי השריקה הניף אותו קובו בבו, אוהד ידוע, על הכתפיים ורץ איתו עד שדרות ירושלים. אוהדי יפו הפשיטו אותו בדרך, והוא נכנס לחדר ההלבשה במכנסיים קצרים בלבד. לדבריו, שום רגע אחר בקריירה לא שימח וריגש אותו כמו הניצחון הזה.
על הקווים של ר"ג עמד אברהם בנדורי (יליד 1928), בעברו שחקן מכבי ת"א והנבחרת ולימים מנהל נבחרת הכדורגל (1998 – 1978). הוא תלה את הנעליים ב-1959, יצא לקורס מאמנים בגרמניה, וקיבל את ר"ג אחרי עונה כושלת, כשבמועדון הוחלט לרוץ לאליפות ולהביא שחקנים. את שמותיהם כבר שכח, אבל, לדבריו, הצליח לחבר ביניהם.
בליגה א', סיפר, רק רמת גן, יפו וקריית שמונה היו משהו, ומול השאר זה היה אימון. אחוזי ההצלחה היו מצוינים, ובר"ג שאלו רק באיזה הפרש ינצחו. אז הגיע המחזור האחרון, ביפו. היריבה לא היתה טובה יותר, לדבריו, אלא "גנבה גול" והתבצרה, ור"ג לא מצאה את השוויון שהיה מספיק לה. לא היתה תוכנית מיוחדת, רק דגש על ההתקפה. את ההרכבים כבר לא זכר, אבל את הקהל כן: במשחקי הבית האצטדיון היה מלא, הקהל דחף "כמו זרם" ולא אפשר לשחק בנחת. עונה מצוינת, סיכם, מלבד המחזור האחרון, ויפו, שירדה עונה קודם, היתה פשוט מנוסה יותר וידעה לשמור על היתרון.
רמת גן: ציון דגמי, רוני יעקובסון, אריה וילקומירסקי, שוקי דנישבסקי, רוני לוי, אברהם לב, עודד טרבגודה, חזום חזום, אורי קדמי, ז'אן קלוד שטרית, חיים צ'יריק. מאמן: אברהם בנדורי. שפט: קלמנטידה (שויץ). 20,000 צופים, בלומפילד, יפו.
הסיקור המלא של המשחק ותמונות נדירות: כאן
רוני לוי, הקפטן של ר"ג, על הדשא בבלומפילד
ליגה לאומית מחזור 29, 14.06.1969: מכבי יפו – הפועל רמת גן 3 – 0
שבעה ימים אחרי 0 – 4 משפיל מול שעריים במאבק ההישרדות, ניתנה לר"ג הזדמנות נוספת, ובמכתש, מול מכבי יפו. רק ניצחון היה מציל אותה, אבל הקבוצה של 68/69 היתה הרוסה ומפולגת כל העונה, מנותקת מהליגה, עם התקפה מחרידה, רחוקה שנות אור מהקבוצה שקטפה את אליפות ישראל ב-64'.
צביקה היימן וכתב ששון היו שם. הוותיקים, לעומת זאת, נעדרו לגמרי: הקפטן עוזי זנדר, שלמה מוסלי, אריה וילקומירסקי, קוסטס למברקיס, משה פרל והחלוץ קרוק. מור, המאמן, נשאר עם צעירים, קובי שוחט, רוני יעקובסון, שוקי דנישבסקי, אלי קונסנס ועודד טרבגודה, והם לא הספיקו.
ר"ג נראתה רע מאוד, וההגנה שלה נפרצה שוב ושוב. בדקה הראשונה ניסה יעקובסון להחזיר כדור לשוער הורוביץ, וראובן נמני של יפו ניצל את הטעות, 1 – 0. בדקה 23 פספס קובי שוחט ("סדרינה הקשית") את הכדור, ואוננה גלגל מקרוב, 2 – 0. יפו החמיצה עוד, ובדקה ה-60 סגר יצחק שטיילינג את החשבון בבעיטת מספרת אחורית, 3 – 0.
הפועל ר"ג: הורוביץ, קובי שוחט, רוני יעקובסון, שוקי דנישבסקי, אברהם לב, רוני לוי, אלי קונסנס, צבי היימן, כתב ששון, יחיאל טרוסטמן, עודד טרבגודה (אלי היימן). מאמן: יחיאל מור. 1500 צופים במכתש.
ליגה לאומית מחזור 27, 20.06.1964: מכבי תל אביב – הפועל רמת גן 3 – 3
מהמשחקים הקצביים והדרמטיים ביותר של עונת האליפות. בבלומפילד ישבו 14,000 צופים, מנחם אשכנזי שפט, ומכבי הובילה 2 – 0 בהפסקה ו-3 – 1 אחריה. ר"ג שיחקה פחות טוב, אבל התעוררה בזמן, השתלטה, השוותה ויצאה עם יתרון ששמר על סיכוייה במרוץ לתואר.
ב"חדשות הספורט" לא הסתירו את התדהמה: בתום המחצית הראשונה, נכתב, איש לא האמין שהקבוצה מרמת גן תחזור הביתה עם נקודה. ר"ג "סחטה נקודה" ונשארה בין המתמודדות על אליפות הליגה הלאומית, והמשחק סיפק מתח, מאבק, מהלכים מרתקים וכדורגל מהנה, הישג של ממש בשרב שמתיש את השחקנים.
לפי העיתון, בדקה 21 עקף קדמי את מגיני הפועל הכבדים אחד אחרי השני ושחרר פגז בשמאל: 0:1. כעבור 10 דקות הגיע השער היפה והמתוכנן ביותר. גיורא שפיגל, "גדול בין גדולים", קלט כדור במרכז ומסר ברגל ימין לאגף השמאלי, ושיקווה דהר לאורכו ובעט חזק מעבר לחודורוב ההמום, 0:2.
מכבי חזרה מההפסקה לקול תשואות, ואז הגיע הבלתי צפוי. היימן, בלי לשים לב לשום דבר סביבו, שלח כדור קשתי גבוה, שהפתיע את חבריו ועוד יותר את גרטלר, השוער, שנאלץ לשלות אותו מהרשת. עוד לפני שהקהל עיכל, בעט קידמי מ-25 מ' לקורה, ושפיגל, בשלווה אולימפית, גלגל את הכדור החוזר מתחת לאפו של חודורוב, 1:3.
בדקה 53 הגיעה התקפה של ר"ג משמאל, מול מכבים עייפים שכבר ראו את הניצחון בכיס, והיימן סיים אותה בנגיחה חלשה לפינה, 2:3. בדקה ה-67 נפגע עוז מעמוסה, כהן בעט את החופשית ונחמיאס נגח בדיוק לשוויון, 3:3. ההתנגשויות רבו, ועוז, שנגח בפניו של הקיצוני הזריז טלבי, הורחק מיד על ידי אשכנזי, שלפי העיתון הצטיין גם אחרי ההפסקה.
כובשים: לר"ג צבי היימן (46, 53) ושמואל נחמיאס (66). למכבי: קדמי (27), שיקווה (36) וגיורא שפיגל (47).
נחמיאס תיאר את מכבי ת"א ההיא כקבוצה של כוכבים, ביניהם גיורא שפיגל, ניסים בכר ואורי קדמי, "הנערים של ג'רי בית הלוי". כשמכבי הובילה 3 – 1, אחרי שערים מדהימים של שפיגל וקדמי ושער גדול של צביקה היימן כמעט מחצי המגרש, ר"ג פתחה בבליץ בעשר הדקות האחרונות. לפני השוויון, סיפר, ביקש מראובן כהן להרים לפינה הקרובה והבטיח לכבוש. הוא הפריע לגרטל, שוער מכבי, וכשהכדור הגיע, התעלה מעל שלושה שחקנים ונגח לרשת.
הרכב: יעקב חודורוב, נסים עוז (הורחק), שלמה מוסלי, גדי יניאק, מרדכי בנבנישתי, משה פרל, צבי היימן, ראובן כהן, שלמה לוי, שמואל נחמיאס וששון כתב. מאמן: דוביד שויצר.
מחזור 60 ואחרון של עונת ההקפאה, 22.06.1968: הפועל ר"ג – מכבי ת"א 3 – 2
במכתש בגבעתיים התארחה האלופה, מכבי ת"א, אצל ר"ג מתחתית הטבלה. בלי לחץ על אף אחת מהן נכבשו חמישה שערים, והסיום היה מפתיע: 3 – 2 לר"ג. את הצמד (55, 60) כבש צבי היימן, ובמכבי החלו לחזר אחריו בנמרצות, עד שעבר לשחק בשורותיה.
היימן זכר את חיים לוין, השוער של האלופה, שלא ספג בשלושת המשחקים שקדמו, ואת ר"ג של התחתית שהכניסה לו שלושה. ראובן "קובינה" כהן (80) רשם כאן את שערו ה-85 והאחרון בר"ג, והפך לכובש המוביל בתולדות הקבוצה. שערי מכבי: שיקוה (19) וטלבי (59). עוזי זנדר, שעמד בשער, תיאר משחק טוב מאוד, שלושה שערים מול מכבי שלא רואים כל יום, וציין שיואל שוהם נכנס במקומו לקראת הסוף.
אבל הניצחון לא הציל את דוד שויצר, המאמן האגדי, מביקורת קשה שהגיעה שנה מאוחר יותר. ב"משלנו", במרץ 1969, נטען שהוא בזבז את עונת ההקפאה: במקום לתת לצעירים לשחק ולבנות עתיד, רדף אחרי נקודות בתחילתה, והתוצאה היתה שהקבוצה נשארה בלי נקודות ובלי צעירים לעתיד.
הרכב: עוזי זנדר (יואל שוהם), אברהם לב, משה פרל, שלמה מוסלי, שמעון הוס, אריה וילקומירסקי, קוסטאס למברקיס, צביקה היימן, ראובן כהן, אלי קונסטנס, רוני לוי. מאמן: דוביד שוויצר.
גביע המדינה, 28.06.1958: הפועל ר"ג – מכבי חיפה 2 – 1
ר"ג שלטה לגמרי ועשתה בליץ על מכבי חיפה ועל כוכביה, אבל הסתפקה ב-2 – 1 מזערי, כשהיה מקום ל-6 – 1. הסיבות: יום גדול של השוער החיפאי חיים לוין, 3 החמצות איומות של ראובן כהן, ושער נוסף של קובינה, בדקה ה-89, שבוטל בגלל נבדל.
בדקה 29 הגיעה קרן שטוחה מצבי שטלצר, ורוזין דחף פנימה, 1 – 0. בדקה 73' קיבל קובינה מסירה מקירשנברג, עקף שלושה שחקני חיפה, הרים את הראש, נסוג צעד ובעט מזווית קשה אל שערו של לוין, 2 – 0.
הפועל ר"ג: אליעזר זולר, שמואל פרידמן, יעקב מרגון, קירשנברג, אשר בילבסקי, יהושע אפרוני, דוד רוזין, צבי שטלצר, ראובן כהן, יוסי קרמיניאן, יהודה פדאל. מאמן: משה וארון. 1000 צופים במכתש. שפט: דודאי.
איצ'ה קירשנברג, בפעולה
ליגה ב' מחוז שומרון, 29.06.1940: דגל ציון תל אביב – הפועל רמת גן 4 – 1
עונת 39/40, והכרטיס לפלייאוף על הכף. המשחק נערך באצטדיון תל אביב.
היומון "אומר" לא התרשם מהרמה. לפי הדיווח, דגל ציון רצתה יותר והיתה חדה יותר, ואצל ר"ג ההגנה קרסה, הרצים רצו יותר מדי ודייקו פחות מדי, והחלוצים התעכבו בשחקנות מול השער. בהפסקה עמד המשחק על 1:2, ואחריה ר"ג רק ירדה, גם טקטית, ונראתה חסרת רוח קרב. העיתון צפה שהניצחון יוביל את דגל ציון לבכורה בליגה השנייה של השומרון, ושבמבחנים לליגה הראשונה ייפגשו כמעט בוודאות אלופת הדרום הפועל ראשל"צ, אלופת הצפון הפועל חדרה ודגל ציון, הזוכה הבטוחה בשומרון. שתי הראשונות יעלו ויתחרו בליגה הראשונה בעונה שאחרי.
על העולות רבו הספקולציות, אבל המלחמה העולמית שינתה את התמונה, ויותר מכול הסכסוך החריף והממושך בין מכבי להפועל, שני גופי הספורט הגדולים. בעונת 1940/41 הוא מנע כל משחק ליגה, ובעונת 1941/42 נקבע גורלן של שתי הקבוצות ליד השולחן, בהסכם שלום בין המרכזים: שתיהן שובצו בליגה א', הבכירה בארץ ישראל פלשתינה.
כובשים: לדגל ציון נדב, ויטל, סמי ונתן. לר"ג בורי הלפרט.
הרכב ר"ג: גרובר, טלר, הופמן, בן ציון, קלבר, הפטל, שטוב, אונגר, שוולב, הלפרט, משה רסקין. מאמן: זינגר.
הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-19 ביולי 2011.
