דף הבית » 120 המשחקים הגדולים, עונת 2011-12

המשחקים הגדולים-יולי

[ 19 ביולי 2011 | 5,260 views | אין תגובות ] | ירון בר לב

מאת אלישע שוחט

דקה לפני שאוגוסט מגיע זה הזמן להיזכר מה עשינו בחודש יולי לפני הרבה הרבה שנים…
האמת שהיום,כשהשמש קופחת קצת קשה לדמיין משחקי ליגה או גביע בחודש הזה אבל לפני 4 עשורים שיחקו בו כדורגל וכדורגל טוב.
אלישע שוחט מסכם שלושה משחקים ובינהם הגדול מכולם-משחק האליפות נגד מכבי חיפה במכתש
 

04.07.1964 הפועל ר"ג – הכח מכבי ר"ג 2 – 1
ליגה לאומית. מחזור 29.
מחזור לסיום והפועל ר"ג עם היריבות למרוץ שדלקו אחריה חייבת לנצח ולהשאיר את חלון ההזדמנות פתוח למחזור האחרון. היא לא קיבלה הנחות מהכח אשר על כן נאלצה להזיע קודם שהבטיחה את ניצחונה.
המילים של חדשות הספורט על שלושת השערים שנכבשו בדרבי: "… העליונות הקלה של הפועל באה לכלל ביטוי בדקה ה – 33: ר. כהן שלח כדור להיימן אשר הסיטו שמאלה לששון. זה בעט מקרוב בעצמה וקדוש אשר זינק והדף יכול היה להעיף מבט נוסף לכדור אשר נבעט ובבעיטה חוזרת מרגלי צביקה היימן לרשת – 0:1.

… רק בדקות הסיום של המחצית עלה בידי הפועל להגדיל את התוצאה: מוסלי הוציא כדור חוץ לששון אשר דהר למרכז והעלה את הכדור בחצי גובה משמאל לכיוון שער הכח. כאן נראה לי שאילו היה קדוש עירני יותר יכול היה למנוע את הבקעת השער מרגלו הנשלחת של שמואל נחמיאס – 0:2.

… המתח עצמו הגיע לדרגת שיא רק בדקה ה – 84. באותה דקה בעט גבאי כדור גבוה ומסובב משמאל אשר נחת ברחבה אל מול שערו של חודורוב. השער הרמת גני מול השמש וחוסר כיסוי ראש אשר יגן על מסלול ראייתו – השתהה בשערו. ההגנה המקומית קפאה לרגע ויהודה שהרבני התרומם, נגח בפתאומיות כדור לרשת החשופה כדי לקבוע תוצאה בלתי נעימה להפועל – 1:2…"

הפועל ר"ג: יעקב חודורוב, שלמה מוסלי, דני תיק, מרדכי בנבנישתי, גדי יניאק, משה פרל, יהושע לוי, צבי היימן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, כתב ששון. מאמן: דוביד שויצר. שפט: דודאי, 5000 צופים במכתש.

05.07.1958 הפועל ר"ג – הפועל ירושלים 1 – 0
רבע גמר גביע המדינה.
ר"ג ניצחה ועלתה בפעם השלישית בתולדותיה לשלב חצי הגמר. חדשות הספורט למחרת: פולבר הכריע 9 ירושלמים במאבק פראי… דקה 65: זריקת חוץ של רוזין. כהן המשיך למרכז. פולבר פגש בראשו את הכדור החזק ונגח לרשת… שער ניצחון של פולבר היה תחילת אירועים מבישים. חלק מהשחקנים הפכו לברוטליים…

ראובן כהן הסילון הר"ג נשמר היטב ע"י רחמים חנוני… האורחים יזמו… רוזין פרץ מימין בעט לגובה, לעומתו טס פדאל שזרק עצמו ואלמלא החטיאה נגיחתו, מי יודע עד מתי היו נשמעות שאגות השמחה…"

הפועל ר"ג: אליעזר זולר, שמואל פרידמן, יואל מרגון, קירשנברג, יחיאל מנר, יהושע אפרוני, דוד רוזין, צבי שטלצר, ראובן כהן, יעקב פולבר, יהודה פדאל. מאמן: משה וארון. 1000 צופים בגבעתיים. שפט: א. ורנר.

09.07.1973 הפועל יהוד – הפועל רמת גן 2 – 0
משחק גמר גביע כ"ה שנות מדינה לקבוצות ליגה א'.
זה היה משחק הגמר הראשון בתולדות ר"ג, אשר על כן המשחק הזה נכנס לפנתיאון המשחקים המשמעותיים של המועדון. חלוציה של ר"ג, שמואל אדמון וג'ורג' בורבה, לא ממש הטרידו את חביב, שוער יהוד. יהוד, מחזיקת הגביע הטרייה, זעזעה פעמיים את הרשת של ר"ג: דקה 68: ליאון, בעט לכוון השער של שלמה נורדמן. וליאון בעט פנימה. 1 – 0. דקה 87: שאול ששון, הקפטן של יהוד הטיס כדור מתחת למשקוף. 2 – 0.
הפועל ר"ג: שמואל נורדמן, דני קופמן, אבי בוקסנבאום, חיים וילקומירסקי, דן שטרן, שמואל אדמון, רוני לוי, ג'ורג' בורבה, דוד בן הרוש, אלי קונסנס, שמואלי. שותפו: שוקי דנישבסקי,רוני יעקובסון. מאמן: אמנון רז. שפט: משה מזרחי, 2500 צופים, אצטדיון הפועל פ"ת.

11.07.1964 הפועל ר"ג – מכבי חיפה 1 – 0
ליגה לאומית מחזור 30 ואחרון.
משחק האליפות. 7000 צופים במכתש. ר"ג עם קבוצת על, הכי טובה בליגה הציגה איכויות של משחק אטרקטיבי, טכני והכי התקפי בליגה.
90 דקות קודם למשחק הכי חשוב, חסרה דווקא את שלמה לוי מלך השערים שלה. ואיזה שחקנים היו לרמת גן של 63/64, קליברים אחד אחד. היא היתה זקוקה לשער הזה כדי לצרוב את שמה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
ושער הניצחון של רמת גן, הועתק כאילו, מבין דפי הספר של כדורגלנים מתקדמים. דקה 60: ראובן כהן הרים כדור מדויק ומשה פרל עוצם עיניים ומטיס את כדור הניצחון לרשת של חיפה. בין לבין מורחק צבי היימן והיציעים זועמים.

היימן: "ההרחקה הזו מזכירה לי את ההרחקה של דיויד בקהאם, במשחק מול ארגנטינה. החיפאי הלד נכנס בי ופוצץ לי את הרגל. ואני מתוך כעס, החזרתי לו ואשכנזי הרחיק אותי". והיה גם שער של ראובן כהן שנפסל בטענת נבדל. חצי שעה חולפת. מנחם אשכנזי שורק לסיום ורמת גן סוגרת עונה חלומית לקבוצה חלומית. יש אליפות ויותר מזה אי אפשר לבקש. הפועל רמת גן. אימפריה בהתהוות. אליפות חלומית עליה חתום בגדול דוביד שוויצר.

ראובן כהן על העונה החלומית (ראיון עם אלישע שוחט, 6.10.2002): "קודם לבואו של דוביד שויצר המאמן, תפקדתי כחלוץ מרכזי. דוביד החליט להסיט אותי לאחור וכך עשה אותי לעושה המשחק של הקבוצה. לצידי בקישור היה בנבנישתי ששיחק כבלם בנבחרת ישראל. חוליית ההתקפה שלנו הורכבה מהקיצונים צבי היימן בכנף הימנית וששון כתב בשמאלית. בחוד היו שמואל נחמיאס ושלמה לוי.

נתוני הפתיחה שלנו במשחק האחרון והגורלי מול מכבי חיפה לא היו טובים. שלמה לוי, מלך השערים שלנו היה מגובס ונעדר מהמשחק וצביקה היימן הורחק ע"י השופט המצוין מנחם אשכנזי ז"ל.
המחצית השניה תפסה את החיפני ישעיהו שוואגר ז"ל בעבירה אשר על כן הורחק. ואז בדקה ה – 59 / 60 נפסקה בעיטה חופשית לזכות ר"ג. זה היה כשלושים מטרים בקו אלכסוני מהשער של חיפה, לכוון הצד המזרחי של המכתש. משה פרל שהיה שם התכוון לבצע את הבעיטה. אני שהתעקשתי לא ויתרתי והזזתי את משה הצידה.
פרל, אחד החברים הטובים שלי, תפס עצבים והוא זז אבל לעמדה מרוחקת מהשער.
הרמתי את הכדור לעבר נקודת ה – 11 מטרים מהשער. הרבה שחקנים היו שם ואחד מצמד הבלמים החיפנים, כנראה דניאל שמילוביץ, הדף את הכדור הישר לרגלי משה פרל. משה שהיה עדיין מה זה עצבני הניף את השמאלית שלו וממרחק של עשרים וחמישה מטרים הטיס את הכדור בחצי גובה לתוך השער. ובזה נגמר המשחק. קצת אחרי שער האליפות הספקתי להבקיע שער שנפסל ושלא בצדק. יומני גבע שצילמו את המהלך שהתחיל בששון כתב הוכיחו שלא היה נבדל. השער שלי לא אושר אבל האליפות היתה שלנו וזה היה הרגע הגדול שלי ושל הפועל ר"ג והשאר היסטוריה".

הכתבה ההיסטורית המלאה (לא נגעתי) של יהושע שגיא שליח היומון חדשות הספורט: "לפני שאתחיל בסקירת המשחק, אני חייב להסיר כובעי ולומר – כל הכבוד לדוד שויצר, לחודורוב, לתיק, למוסלי, לבנבנישתי, ליניאק, לפרל, ליהושע לוי, להיימן, לנחמיאס, לראובן כהן ולכתב ששון! כל הכבוד לשחקני הפועל רמת גן כדורגלנים שעשו היסטוריה בישראל! כדורגלנים שזכו אתמול באליפות המדינה לאחר שרק בעונה זו עלו לליגה הלאומית. בחורים עשיתם היסטוריה, כל הכבוד!

ועכשיו אפשר להמשיך. כשעה ומחצה לפני תחילת הקרב הגדול שנועד להיות המכריע לגבי הזכייה באליפות המדינה לעונת 63-64 כבר המה האצטדיון הסלעי של גבעתיים מאלפי צופים שהקדימו בואם כדי לשריין לעצמם מקומות. 30 דקות לפני שריקת הפתיחה כבר ננעלו השערים. אין בא ואין יוצא. ועל מושבי הבטון, ישבו אוהדיה המושבעים של רמת גן, והם מצפים במתח לשריקת הפתיחה של הקרב הגדול ביותר של העונה. לפתע שומו שמיים, קבוצת אוהדים (כנראה של מכבי יפו) זורקת כדור ניסיון. חיפה, חיפה, חי-פה הם שואגים במבטא בולגרי חריף. נו רק זה עוד היה חסר לאוהדים המושבעים של שוויצר – ושות'. תוך שניה אחת, או אולי שתים, הפך האצטדיון להר-געש סוער ומלהיב. הרמת גנים קמו ממושביהם, החלו שואגים בהתלהבות קריאות שונות.
השד יודע כיצד ידעו, לפתע, אלפי אוהדים לפרוץ בשאגה זהה. על כל פנים, המקהלה הרמת גנית היתה אתמול בשיאה. קצובה, מדויקת, ללא זיופים! בומבה של מקהלה!

בינתיים דואגים מילואי רמת גן למצב רוח שפיר של הקהל המקומי. הם משחקים נגד מילואי מכבי חיפה מנצחים 10 – 1, או אולי 11 – 1 או 12 – 1 או השד יודע כמה. כל שער של המילואים נותן את האות "יש אליפות, יש אליפות" שואגים האוהדים. מישהו מציע: הלוואי וכל 5 שערים של מילואים ייחשבו כשער אצל הבוגרים, אז הניצחון בטוח!

השעון מתקרב לשעה היעודה. עוד מעט ינוחו המחוגים על 4.30 וכדורגלני הפועל רמת גן – חיוורים נרגשים, כל אחד פקעת ש עצבים – יעלו למגרש. או אז נדמה כי חומות האצטדיון נופלות על ראשך. מי בכלל יכול לתאר במילה כתובה את שאגת ההמון הזו?… גם חיפה עולה למגרש. מצד אחד נשמעת שאגה ממושכת וארוכה, מצד שני קול ענות חלושה: "חיפה, חיפה!"

הם עולים. הם מסתדרים בטבור המגרש. הם חיוורים כולם. הם נרגשים. הם יודעים מה מצפה להם ב – 90 הדקות האחרונות, 90 הדקות הארוכות, הגורליות והמרתקות ביותר של הליגה.

שריקה. הקרב הגדול מתחיל. האוהדים הרמת גנים בוחנים את ההרכב החיפני. או, זה לא טוב. הם באו כדי לנצח! איזו שורת חלוצים הציבו שמולביץ, אלמני, סוויסה, אמר, הלד כל אחד קנון. כל אחד ותיק. כל אחד כדורגלן בעל שם. בעל יכולת. בעל רצון. לא היום זה לא יילך קל. היום זה מסוכן… פה יהיו דפיקות לב. הקרב האחרון, הקרב הגורלי.

הדקות הראשונות קשות מאוד. חיפה לוחצת על רמת גן. החיפנים משחקים בשקט. בניחותא, עם הרבה רצון – אבל ללא עצבים. הרמת גנים כאילו נתונים בהלם. לא ציפו לפתיחה שכזו. הכדורים מורחקים מרחבת הסכנה ללא אבחנה. הקרב נוקשה. פעם בועטים בכדור, פעמים בועטים ברגליים. חיפה תוקפת… כיצד יסתיים פה המאבק הגורלי הזה?

חומר נפץ מריח באוויר, בכל הזדמנות בה עטים שנים – אחד מרמת גן. אחד מחיפה – לעבר הכדור – יש גם עבירה. אבל אין דבר. מנחם אשכנזי נמצא בכל מקום. הוא רואה כל דבר. הוא לא נגרר לעצבנות הכללית… הוא בסדר… כל הכבוד אשכנזי…

דקה 20: הקהל עוצר נשימתו. מוסלי, אתה קאנון. מוסלי אין כמוך בעולם כולו. קרן של שמולביץ, חודורוב הודף רע, הכדור מגיע לרגלי אלמני. זה, בלי רחמנות בועט לפינת שמאל של שער רמת גן. כדור חזק בחצי-גובה. חודורוב איננו לכל השדים והרוחות. היכן חודורוב? רבותי הכדור טס לשער. הנה עוד מעט 0:1 לחיפה והכל אבוד זה הסוף! איזה אסון! אבל בשנייה האחרונה מגיח ראשו של מוסלי…

הלבבות נעצרים, הנשימה כבדה. הכדור טס לשער. אבל – חודורוב טס לעבר הכדור ומצליח להרחיקו. בראבו חודורוב! היית גדול ונשארת גדול.

דקה 43. דקה דרמטית מאוד. השער הרמת גני שוב ניצל בנס. אלוהים שבשמים עוזר לרמת גן. אבל הנה מתרחש האסון. קרן לטובת חיפה. המצב ליד שער ר"ג מסוכן מאוד. ערבוביה מסוכנת. לפתע שריקה חדה, אשכנזי זה רואה כל דבר. שייע הלד שרוע על קו השער הרמת גני. לופת ידיו בראשו. אשכנזי מגיע בריצה. תופס את צביקה היימן ופוקד עליו: החוצה! מיד החוצה! היימן פוגע בהלד – ואשכנזי אינו מוכן לוותר על הרחקתן. הכל עטים על אשכנזי ומנסים להניאו לבטל את ההחלטה החמורה. אבל אשכנזי אינו מוכן לוותר. הוא נשאר איתן מאוד בהחלטתו. כמה דקות ארוכות כנצח של ויכוחים. והיימן מבויש נוטש את השדה. איזה אסון. רמת גן נותרה בעשרה שחקנים נו, מה יהיה עכשיו?

דקה 45. נו כבר שייגמר כבר! שיתנו לרמת גן לנוח מעט להתאושש מעט. אולי במחצית השניה. עם עשרה שחקנים יצליחו לתקן את המצב. אבל בינתיים צריך לעבור גם את הדקה האחרונה של המחצית המכאיבה. יהונתן צבי בועט קרן. מאמא מיה. מה שכאן הולך: הכדור כמעט חודר לשער! הכדור מגיע לידי חודורוב. הוא הודפו חזרה לרגלי צבי. בעיטה ו – אשכנזי שורק בעיטת עונשין לזכות חיפה ממרחק של 16 מטר. שרק יתן אלוהים כח לעבור את המצב המסוכן הזה. שרק יתן. תודה לאל. השער לא הובקע. שריקה חדה יורדים להפסקה.

הרוחות משולהבות. החיפנים רותחים מכעס. גם הרמת גנים. איזה מאבק. לחיים ולמוות. אני מתיישב ליד החיפנים המתרכזים בפינת המגרש וקולט כמה מדבריהם. אהרון אמר: "חברה תשחקו בשקט. אתם שומעים? תנו לרמת גנים להשתולל ותשחקו שקטים". שייע הלד: "מה אתם רוצים מחיי איזה ארטיסט. נותנים לי מ כה בראש – אז צועקים שאני ארטיסט. אם היימן היה הורג אותי גם היו צועקים שאני ארטיסט? ראיתם איזה פאול עשה לי? חדנס: "חבר'ה תנו להם שיריבו. זה הכל לטובתנו". המאמן מרטין: "שקט. ש-ק-ט שיהיה כאן. שמעתם לי הוראות לפני המשחק תשמעו לי גם עכשיו שתי דקות: אני רוצה שלא תגררו לפרובוקציות של הקהל, הסדרנים או כל אחד אחר. שתשחקו. בשקט בשקט מוחלט ובלי עצבים. אז הכל יהיה בסדר". שריקה של אשכנזי. המחצית השניה מתחילה.

רמת גן שועטת לעבר השער החיפני. מה קרה כאן. איזה יופי: רמת גן משחקת בעשרה שחקנים טוב יותר מאשר ב – 11. או, הנה עכשיו מתחילה החגיגה הגדולה. שוב ושוב מסתערים הרמת-גנים ובעשרות על שער החיפנים. מפנה כללי חל במשחק. נאה כי לחיפנים העייפים אין יותר אוויר להמשיך במרץ ובהתלהבות שכזו. הכושר הגופני של רמת גן מתחיל לדבר. האוהדים מתחילים לדבר. לדבר אמרתי? לשאוג. רבותי לשאוג בכל הכוחות האחרונים. בגרונות ניחרים. בלי קולות בכלל, אבל עם כל הלב. עם כל הלב הכדור לגמרי בפנים.!

דקה 59: הדקה הגורלית-ההיסטורית של רמת גן. הנה משה פרל נותן לחיפה את הרפואה. אשכנזי פסק בעיטה בלתי ישירה ליד קו רחבת ה – 16. מימין, קרוב לקו הקרן. ראובן כהן מרים את הכדור למרכז, למשה פרל. זה מרכז את שארית כוחותיו ובועט כדור פצצתי בחצי גובה לצד ימין של השער. נו, מה אתם אומרים על זה? הכדור בפנים! לגמרי בפנים! בתוך השער! 11 רמת גנים מסתערים זה על זה. גם היימן פורץ למגרש כדי להשתתף בשמחה הכללית. כן, זה גול! יש אלי- פות! יש אלי- פות! שואג הקהל. ולאחר מכן קמה קבוצת אוהדים וקוראת לעבר אוהדי חיפה: אין שעו-נים, אין שעו-נים קשה לתאר מה שמתרחש עתה באצטדיון הגועש. קשה לתאר. אשכנזי ניצב בצד. הוא נותן לרמת גנים לשמוח כאוות ליבם ושורק לחידוש המשחק.

 

עוד בטרם חלפה דקה שריקה חדה. כתב ששון שרוע על הקרקע ואשכנזי ממהר לעבר שווגר החיפני ומורה לו בתקיפות: החוצה! אינני יודע אם היתה הצדקה להרחקתו של שווגר. אחר כך שמעתי את המגן החיפני המורחק אומר: "כן פגעתי בששון אבל זה היה שלא במתכוון. אני יודע שפגעתי בו – אבל לא התכוונתי. זה יכול לקרות, באמת שזה יכול לקרות. אני מבין שאשכנזי הרחיק אותי כי רצה לאזן את המצב. הרחיק את היימן אז החזיר להם בהרחקתי. פגעתי בששון – אבל על פגיעה שכזו לא היה צריך להרחיק אותי!".

רמת גן ממשיכה בתנופה רבתי. עכשיו התאזנו הכוחות. 10 רמת גנים נגד 10 חיפנים. זה דבר יותר קל. דקה 70: שוב האצטדיון גועש ורועש: רמת גן הבקיעה שער שני. איזו התלהבות. איזו שחמה. איזו השתוללות. ששון פרץ משמאל, העביר כדור ארוך ליהושע לוי שניצב בימין המגרש. זה מעביר במהירות ובדייקנות למרכז. ראובן כהן משתלט על הכדור – והופ זה בפנים. כן, בפנים! אבל אשכנזי ממהר לשרוק. שריקה חדה. שריקה המעצבנת את כל הרמת גנים. אשכנזי באומץ לב ראוי לציון, פוסל את השער בטענת נבדל. הרמת גנים עטים אליו אבל נרגעים מיד. לשופט כזה יש רספקט. יש כבוד. יש דרך ארץ. אם אשכנזי פסל, משמע היה זה שער בלתי נקי.

הדקות האחרונות ארוכות כאורך הגלות. מה זה? השעון הפסיק ללכת? גם השעון נגד רמת גן? חיפה מתאוששת. מתחילה לתקוף. חודורוב עצבני. המגינים עצבנים. יניאק שהשתפר לבלי הכר במחצית השניה, מגייס את כוחותיו האחרונים. הוא מרחיק כדור אחד ועוד אחד, ועוד אחד. מניין יונק יניאק את הכוחות האחרונים הללו? בנבנישתי יורד לעזור להגנה. פרל עוזר. כולם עוזרים. כולם להגנה. עוד ארבע דקות לסיום. עוד שלוש. הקהל כבר תקע אצבעותיו לפיו ושורק שריקה ארוכה וחדה להזכיר לאשכנזי כי צריך לגמור. אשכנזי, שקט, רגוע, מיושב, מתבונן בשעונו. ואינו מתרגש. עוד דקה חלפה. נותרה רק דקה אחת. גם זו עברה! שריקה. זה נגמר. רמת גן אלופה! כן רבותי, רמת גן אלופה. בבקשה למתוח קו חזק ושחור מתחת לשתי המילים: רמת גן אלופה! היסטוריה נולדה באצטדיון הגועש של הפועל בגבעתיים.

 

איני יכול עתה לנתח את המשחק באופן שקט ורגוע. נדבקתי בהתלהבות הקהל המסוחרר בהצלחת קבוצתו. המונים פורצים למגרש. רוקדים עם סיסמאות וכרזות. מניפים שחקנים אל על. מנשקים את כל אחד ממנצחי האליפות. יניאק מתעלף. פרל פרש לפינה ומסיר נעליו מרגליו הפגועות והמיוזעות. שויצר לבן כסיד מקבל לחיצות ידיים מכל עבר. שמפניה ניתזה על הבחורים. חלק גם שותים מעט, על קיבה ריקה, ובטן כואבת. השמחה כללית – ממש אין לתארה.

כמה שחקנים ניגשים למנחם אשכנזי ללחוץ ידיו. אתה השופט היחיד שיכול היה לסיים קרב מייגע ועצבני שכזה, אומר לו דניאל שמולביץ בחיוך. אשכנזי מיוזע אך מאושר. לסיים משחק קשה שכזה – אין זה מהדברים הקלים.

ואומנם הברכות מגיעות לשופט הצעיר (30) שהיה אתמול טוב יותר מכל אחד מ – 22 השחקנים הוא היה בכל מקום, הוא ראה כל דבר. הוא חרץ החלטותיו במהירות ובדייקנות. והיה משכמו ומעלה. אכן אם הדבר היה נתון בידי הייתי מכתיר רשימה זו בכותרת: כתר האליפות מגיע למנחם אשכנזי. והאמינו לי אני משוכנע כי לא היה זה משגה".

שמואל נחמיאס, בראיון לכותב שורות אלה: "היתה לנו קבוצה גדולה. בשער עמד חודורוב. בהגנה: מימין דני תיק ז"ל, משמאל שלמה מוסלי, שחקן נשמה. בלם: גדי יניאק, בלם טוב מאוד. בחוליית הקישור: מימין משה פרל. תותח על חבל על הזמן. היה חזק. אם למישהו היתה בעייה או ויכוח היינו משאירים את זה לפרל. קשר אחורי משמאל – בנבן. בנבנישתי. השחקן הכי טוב של ר"ג בה' הידיעה. עלה עלינו בשתי דרגות והרבה בגלל הכושר הגופני המצוין שהיה לו.

אני, "נחמי", תפקדתי כקשר ימני (קדמי ואחורי). היה לי ראש טוב. עליתי למעלה וירדתי למטה כשהיה צריך. בעטתי כדורי קרן והייתי לוקח שחקנים באופן אישי כמו שמירה על גיורא שפיגל…. דוביד שויצר העלה אותי להרכב הראשון על חשבון איצ'ה קירשנברג. בעונה הראשונה שלי בליגה א', עם דוביד המאמן, קיבלתי 400 לירות שכר ועוד 300 כעוזר לאפסנאי. ואחר כך קיבלתי בשותפות (עם היימן ופרל) את ההכנסות מהקיוסק במגרש. בעונת האליפות צביקה קיבל מנייה באגד ועזב את הקיוסק. ובשלב מסוים גם פרל עזב את הקיוסק. בעונת האליפות היו לי גם שתי תחנות טוטו. ועשיתי כ – 5000 לירות מידי חודש מהקיוסק ומהטוטו. סכום עתק באותם ימים (דירה ממוצעת עלתה אז 15000 – 20000 לירות – א. ש.) רק שלא חסכתי והכסף בא בקלות והלך בקלות.

ראובן כהן היה הקשר האחורי ועושה המשחק של הקבוצה. צבי היימן קיצוני בצד ימין. תותח. דרבליסט בחסד. את רוב הדריבלים היה מסיים אצלי. כתב ששון קיצוני שמאלי. שחקן נשמה בחסד. היינו מסתלבטים עליו לפעמים. אבל הכל ברוח טובה. דוביד שויצר והמנהל נהגו לעבוד לפעמים על ששון. נתנו לו סוכרזית ואמרו לו שזה כדור מרץ. כל החבר'ה ידעו מהסיפור הזה עד שיום אחד חשפתי את הסוד. זה שטויות אמרתי לו. שלמה לוי ז"ל על תקן של חלוץ מרכזי שמאלי. נהג לעלות למעלה כמו אלון מזרחי ולא לרדת. מריח שערים עם קבלות. השחקן היחיד שאני מכיר שהיה כובש שערים במספרת אחורית. לא ראיתי ולא שמעתי על שחקן שמבקיע שערים במספרת אחורית ממרחק של 16 מטרים הישר לחיבורים. סיפורים פיקנטיים מעונת האליפות?

באחד המשחקים פנה אלי אחד האוהדים ואמר: אם אתה מבקיע אתה מקבל ממני 100$. אמרתי לאוהד לא רק שאכבוש אלא שאעשה את זה בנעל השמאלית, אף שאני שחקן ימני. הטמנתי את ה$ בנעל, קודם להתחלת המשחק. היתה בעיטת קרן. ובמקום לתת פס הפכתי רגליים ובעטתי בשמאל. דוביד שויצר המאמן פנה אלי ואמר, מה אתה עושה". אז הוצאתי את הנעל והראתי לו את 100$ שהיו בתוך הנעל השמאלית. אם הייתי כובש בימנית, אמרתי לו, לא הייתי מקבל את השטר…"

משה רסקין מנהל הקבוצה בראיון מסכם לחדשות הספורט, סמוך (17.7.1964) לזכייה באליפות: "לא חלמנו על זכייה באליפות. נתנו בתחילה משחקים טובים. ניצחנו ואז התחלנו לפתע לראות שהשד אינו נורא כל כך. נסענו לירושלים וניצחנו את הפועל ירושלים 1:3. זה נתן לנו דחיפה. התמודדנו עם שמשון בבלומפילד וסיימנו 3:3. גם זה היה טוב. ניצחנו את הפועל חיפה 2:3 בגבעתיים. יצאנו לטבריה ונתנו שם הצגה גדולה – 1:5. סיימנו 1:1 עם הפועל ת"א וגברנו 0:3 על הפועל לוד. ניצחונות אלה עד להפסד הראשון נגד פ"ת (2:1) – נתנו לנו 10 נקודות והתחלנו להאמין…

בדקך כלל שמרנו על יציבות. על כך אפשר להודות למאמן שויצר, שהעלה לשחקנים את הכושר הגופני. היו משחקים רבים אותם ניצחנו ברגעים האחרונים ממש. על בני יהודה גברנו 1:2 הודות לשער ניצחון בדקה האחרונה. נגד הפועל פ"ת הפכנו פיגור 2:1 לניצחון 2:3, ואילו נגד מכבי ת"א לא נבהלנו כאשר היריב הוביל 1:3 וסיימנו 3:3. אגב, בפעם הראשונה עלינו לראש הטבלה במחזור ה – 21 עם 30 נקודות. שוויצר הנהיג משטר אימונים חזק החדיר בכדורגלנים משמעת ללא דופי ורצון לשחק ולנצח…
בימי הזוהר של הפועל ר"ג הגענו למקום ה – 3 לכל היותר, אבל תמיד נחשבנו לקבוצה מפתיעה. סחטנו מכל הקבוצות נקודות יקרות…
אני חושב שזו הקבוצה הטובה ביותר שהיתה לנו אי פעם. התגבורת כמו חודורוב, בנבנישתי ושלמה לוי השתלבו יפה".

הרכב המנצח של ר"ג מול מכבי חיפה: יעקב חודורוב, דן תיק, שלמה מוסלי, מרדכי בנבנישתי, משה פרל, גדי יניאק, יהושע לוי, צבי היימן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, כתב ששון. מאמן: שוויצר. שפט: מנחם אשכנזי, 7000 צופים במכתש.

ראובן כהן נישא על כתפי האוהדים בסיום משחק האליפות

 

תגובות מהפייסבוק

תגובות

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.