דף הבית » הפועל ר"ג נגד מכבי יפו 1971

הפועל ר"ג נגד מכבי יפו 1971

admin

איצטדיון בלומפילד 1970.  הפועל ר"ג נגד מכבי יפו, במשחק העלייה לליגה הראשונה. סיפורה של עונה מצוינת בליגה א' שהסתיימה בהפסד אכזרי.

 אחרי 35 שנים חזרנו אל גיבורי המשחק ההוא, שלאחריו החלה שקיעת האימפריה
מאת ירון בר לב ,שלמה מן ואלישע שוחט

מימין:משה אוננה שחקן מכבי יפו,רוני לוי,שוקי דנישבסקי ואברהם לב מר"גשבת, 12 ביוני 1971, בלומפילד. 20 אלף נדחסים בחום אימים למשחק העונה בליגה א' צפון (אז הליגה השניה) במחזור האחרון. להפועל ר"ג שבמקום הראשון יתרון נקודה על מכבי יפו. תיקו יספיק לה כדי לחזור לליגה הלאומית (הראשונה) ולנסות להתברג חזרה בצמרת הכדורגל הישראלי, שבע שנים אחרי שזכתה באליפות.
69 דקות מחזיקה התקווה הזו מעמד. אבל אז ספגה ר"ג את אחד השערים האכזריים ביותר בתולדותיה, שהפך את אותו משחק לאחד הטראומתיים והכואבים ביותר שלה. אפשר לסמן את אותו משחק, כמעט בוודאות, כתחילת השקיעה של המועדון. מאז לא הצליחה הקבוצה להשתחרר מתדמית הלוזרית הנצחית. הנסיונות שבאו לאחר מכן לעלות ליגה, לפעמים בכל מחיר (מי שווה לנו מיליון?), דירדרו את ר"ג לחובות גדולים שרק תפחו עם הזמן, וקיבעו את מעמדה כקבוצת ליגה שניה טיפוסית, עם שלוש גיחות קצרות לליגה הראשונה, וכמה גיחות ארוכות יותר לליגה השלישית.

ר"ג באימונים אחרונים במכתש לקראת המשחק

 

 

 

 

מוצי לאון,ציון דגמי ואברהם לב במפגש הראשון

 

אלמלא אותו שער בדקה ה-69, הכל היה יכול להיראות אחרת לגמרי.

משה אוננה עומד במאפיה שלו בבאר יעקב, ומפקח על אפיית בורקסים. בולגרי או לא בולגרי? כשאני מציג את עצמי כירון מאתר הפועל רמת-גן, הוא קולט מיד שלא באתי לקנות רוגעלך. חיוך נוסטלגי מתפשט על פניו: "אה… בטח באת בשביל המשחק המפורסם בין הפועל ר"ג למכבי יפו"…
אם תקום פעם ועדת חקירה בנושא "הפועל ר"ג – עלייתה ונפילתה", אוננה יהיה אחד האחראים הישירים למפולת. להבדיל מגלריית האשמים להתמוטטות האימפריה, שההסטוריה של המכתש תדון אותם למאסר עולם עם עבודת פרך, אוננה ייצא זכאי. הוא עשה את שלו ביושר, החזיר את יפו לפיסגה ואת שמחת החיים לשדרות ירושלים ביפו, ומצד שני גרם לשקיעת השמש במכתש. הכל בגלל גול.
שמע סיפור", אומר לי אוננה. "לפני הרבה שנים נסעתי בארלוזורוב בר"ג. פתאום איזה מרצדס חותכת אותי ומנסה לחסום אותי תוך כדי נסיעה. ניסיתי להתחמק, אבל הוא עקף אותי, פתח חלון וסימן לי עם היד כשהוא מצביע על השעון: 'היום בדיוק לפני עשר שנים זיינתם אותנו, עד היום אני לא שוכח".

מבקיע השער והחלוץ האגדי של מכבי יפו ,משה אוננה, עם צילומי הכתבה השבוע

 

מכבי יפו של שנות השישים היתה מהיריבות המושבעות של ר"ג. כמו עכו בשנות השבעים, כמו לוד ויבנה בשנות השמונים, כמו שעריים בשנות התשעים. החבר'ה מהמכתש זכו באליפות 1964 כשהם מקדימים את יפו בנקודה. ב1968/9 נשרה ר"ג לליגה א' (השנייה) ושנה לאחר מכן הגיעה לשם מכבי יפו. בעונת 1970/71, התחרו השתיים על הכרטיס הבודד ללאומית ממחוז הצפון. מהדרום כבר העפילה הפועל באר שבע.

ר"ג העמידה באותה עונה סגל נוצץ שהורכב מוותיקים וצעירים: רוני לוי הקפטן, צ'יריק, שטרית, קדמי וחזום חזום, לצד אברהם לב, שוקי דנישבסקי, רוני יעקובסון, אריה וילקומירסקי ועודד טרבגודה ז"ל. השוער היה ציון דגמי, עד אותה עונה שוערה האגדי של יפו. ר"ג שיחררה באותה עונה את שוערה האגדי לא פחות, עוזי זנדר, שעשה את הדרך ההפוכה, מהמכתש ליפו.
את הקבוצה אימן אברהם בנדורי. המטרה היתה לעלות ליגה והכל נראה אידיאלי. עונה שלמה רצו ר"ג ויפו ראש בראש. המשחק הראשון בין השתיים הסתיים במכתש בתיקו 1-1. השתיים הגיעו למשחק העונה עם הפסד בודד בלבד (ר"ג להפועל עכו).

בנדורי, לימים מנהל הנבחרת המיתולוגי במשך 20 שנה, מספר: "את ר"ג קיבלתי לאחר שנה כושלת. הם החליטו ללכת על אליפות. רכשו שחקנים, אני לא זוכר בדיוק את השמות, אבל הצלחתי לחבר ביניהם. כל הקבוצות ששיחקו בליגה א' לא היו משהו, חוץ מר"ג, יפו וקרית שמונה. כל משחק ליגה היה משחק אימון. היו לנו אחוזי הצלחה מצויינים. היה ביטחון גדול בכל המשחקים, והשאלה היתה רק באיזה הפרש ננצח".

המאמן אברהם בנדורי "מועך" את שוער המשנה של ר"ג שלמה נורדמן

 

הזיכרון שנצרב מאותו משחק גורלי בבלומפילד, הוא כמובן השער של אוננה בדקה ה-69. כדור נשלח לרחבת ר"ג. אי-הבנה בין לב לדגמי, אוננה מסתנן בין שניהם ודוחק פנימה. החלום מתנפץ.

אברהם לב משחזר: "אני זוכר שבמחצית הראשונה הגענו לכמה מצבים טובים והחמצנו. יפו היו בהלם ואנחנו לא ניצלנו את זה. במחצית קרה אירוע שלדעתי השפיע על הקבוצה. חזום חזום נכנס לחדר ההלבשה, נשכב ליד הספסל ולא רצה לקום. נראה היה שנכנס להתקף חרדה מהלחץ של הקהל הרב והמעמד. השחקנים הצעירים ראו אותו במצב כזה ולדעתי זה השפיע עליהם. במחצית השניה שיחקנו לגמרי להיפך מהמחצית הראשונה, הטובה שלנו".

 

אברהם לב השבוע:"זו היתה טעות משותפת שלי ושל דגמי"

 

 

מה היה בגול?
לב: "הגול נבע מטעות שלי ושל דגמי. הייתי אשם בגול. במקום להרחיק, עזבתי את הכדור. זה התחיל כששחקן של יפו הרחיק בבעיטה סתמית לחצי שלנו".
אוננה: "המגן שלנו, אסא, הרחיק כדור מהחצי שלנו לכיוון השער של ר"ג. הכדור עקף אותי ואת אברהם ושנינו רצנו לכיוון השער בניסיון להגיע אליו. אני ולב היינו צמודים אחד לשני, כי הוא שמר עלי".
לב: "רצתי אחורה עם הפנים לשער, דגמי יצא מולי וצעק לי לעזוב. השגיאה שלי היתה ששמעתי בקולו. אם הוא לא היה צועק, לא הייתי עוצר והייתי משיג את הכדור".
אוננה: "מהשער יצא דגמי, שעשה רושם שהוא תופס את הכדור. אברהם החל להאט את הריצה, כי היה בטוח שדגמי מגיע לכדור, ודגמי גם היה בטוח שהוא תופס אותו, אבל אני באינסטינקט של רגע הושטתי את הרגל קדימה. במקרה הוא פגע לי ברגל, שינה כיוון ונכנס לשער. דגמי היה כבר עם הידיים מושטות, אברהם היה מאחוריי".
לב: "השארתי את הכדור לדגמי, אבל אז הגיע אוננה, נדחף בין שנינו ועם החלק החיצון של הרגל דחק את הכדור פנימה. ברגע הראשון גם הוא היה בהלם שהכדור בפנים".
אוננה: "הייתי בהלם מזה שבכלל הצלחתי להגיע לכדור ולכבוש. רצתי לתוך השער כדי לקחת את הכדור, אבל אז הגיע פורטוגז שקפץ עלי וצעק לי 'תשכב תשכב', ואז באו כל שחקני יפו וקפצו עלי".

סיפור השער ברצף תמונות:

את הצלע השלישית לאותו שער, ציון דגמי, לא הצלחנו לתפוס לצורך הכתבה הזו. בעוד שזנדר לא הורכב במשחק, כדי למנוע רינונים וגם כדי למנוע מעצמו קונפליקטים תוך כדי משחק, לבנדורי לא היתה בעיה להעמיד בשער את אחד הסמלים של מכבי יפו בכל הזמנים. גם לדגמי לא היתה בעיה. להיפך: השוער סיים בצורה צורמת את הקריירה שלו ביפו. עונה קודם לכן, כשיפו ירדה, הוא הואשם במכירת המשחק הגורלי שלה נגד באר שבע, שגרר את יפו ביחד עם באר שבע למצולות. דגמי נעלב, דרש ועדת חקירה ועזב את יפו.
בר"ג הוא מצא בית חם ובראיון ל'חדשות הספורט' סיפר לאחר המשחק: "חודש לפני המשחק קיבלתי מיפו מכתבי אהבה בדואר. פתאום הם נזכרו בי אחרי ששנה קודם לכן היפנו לי את הגב ולא תמכו בי כשירדנו, וכשהאשימו אותי במכירה. אני, שהצלתי את יפו פעמים רבות, פתאום הואשמתי במכירה ואילו בר"ג, אפילו אחרי שהפסדנו, הגיעו אלי אוהדים וחברי הנהלה הביתה אחרי המשחק ושתינו ביחד שמפניה. שתינו ובכינו ביחד. זה אולי מסביר את העובדה למה שיחקתי באותו משחק ואת ההבדל בין שתי הקבוצות. משום מה קטלו והאשימו אותי בספיגת השער. תרצה, תקרא לו שער של אי הבנה".

ציון דגמי מנוחם בסיום המשחק ע"י מעסה הקבוצה אקסייר וכותרת הראיון שנערך עמו יומיים אחרי המשחק

עד היום יש אוהדים רבים שבטוחים שהמשחק היה מכור. כמו שאומר האוהד הוותיק אריק בורוכוביץ': "אני משוכנע שהיו דברים מעולם ושהיתה מכירה. זו לא יכולה להיות טעות של שני שחקנים ברמה הזאת. יש דברים שרק אחרי שאנשים יילכו לעולמם נדע אותם, או שלא".

אברהם לב, אתה ודגמי מכרתם את המשחק?  לב: "זה שטויות. העניין הוא שלי ולדגמי היה מענק עלייה בסך 20 אלף לירות של אז, שהם כמו דירת שניים וחצי חדרים היום. אפילו אם יפו היו קונים אותנו, מדובר בסכום כל כך גדול בזמנים ההם, שזה נראה דמיוני. זה היה הרגע הכי כואב שלי בכדורגל. היתה לנו קבוצה מצוינת באותה עונה, ואם היינו עולים היינו נשארים שנים רבות בליגה הלאומית".
אוננה: "הגול היה תוצאה של טעות שקורית בכדורגל. לא היתה מכירה ושום דבר שקשור לזה. לדגמי וללב היה מענק עלייה אסטרונומי, ואני קיבלתי מיפו 5,000 לירות וקניתי רכב מודל 69. בנוסף, במחצית הראשונה היו לר"ג המון הזדמנויות, ואם הם היו מבקיעים חצי מהם המשחק היה נגמר כבר אז".

 

 

 

 

מכבי יפו תוקפת במחצית השנייה ואברהם לב כותב את הרגשתו בכתב ידו מאחורי התמונה, שנלקחה מאלבומו האישי.

 

אירוע מעניין במשחק היה המשקוף של דנישבסקי בדקה ה-87. סנטימטר שעשה את ההבדל בין עלייה מטאורית להישארות עצובה. בסיום נשכב דנישבסקי על הדשא דקות ארוכות כשהוא ממרר בבכי. שוקי: "במחצית היה צריך להיות 0-5 לנו. אני זוכר שבעטתי למשקוף כזה טיל, שיעקב ואגן, שוער יפו, סיפר לי כמה שנים אחר כך שהוא לא ראה את הכדור בכלל, אלא רק שמע את הרעש האדיר מהמשקוף. בסיום נשכבתי על הדשא. הייתי בהלם".

אוננה: "דנישבסקי בעט כדור אדיר לחיבורים. בדיוק עמדתי לידו וכבר ראיתי איך הכדור נכנס. הוא כבר החל לרדת כלפי השער, ואיבדתי כמה שנות חיים".

יהושע דנישבסקי:"היינו צריכים לגמור את המשחק כבר במחצית"

 

הקפטן רוני לוי: "זו היתה מכה קשה לקבוצה. עונה שלמה רצנו בצמרת ורק במשחק האחרון מעדנו. מבחינתי זה היה ארוע קשה מאוד".

בנדורי: "יפו לא היו טובים יותר. הם גנבו גול ואחר כך התבצרו ולא הצלחנו להשוות. אם היינו מוציאים תיקו, היינו עולים. מבחינתי כמאמן לא היתה תוכנית מיוחדת. שמתי דגש על ההתקפה, אבל לא הצלחנו".
ומסיים גיבור המשחק,אוננה: "הקטע הוא שבאותה עונה הייתי פצוע ועברתי ניתוח במניסקוס. חזרתי לשחק רק שמונה מחזורים לסיום העונה וכבשתי עשרה שערים, כולל הגול הזה, שעד היום חרוט בזכרונם של אוהדי יפו ור"ג".

 

למעלה רוני לוי היום.למטה-רוני לוי על הדשא בבלומפילד ,בסיום המשחק

 

 

לפני המשחק קבעו שחקני שתי הקבוצות להיפגש לארוחה משותפת ולא משנה מה תהיה התוצאה
בתמונה-חלק משחקני ר"ג עם שחקני יפו באותה ארוחה

 

—————————————————————————————————-
פתאום נהיה לי חושך בעיניים
זכרונות אישיים של אלישע שוחט, אוהד שרוף בן 17
הפועל רמת גן ומכבי יפו דרסו את כל שאר קבוצות הליגה ראש בראש על כרטיס העלייה. 20 אלף צופים בבלומפילד, קהל שיא למשחק בליגה א'. כל הכרטיסים אזלו קודם לפתיחה. שדרות ירושלים בואכה בלומפילד שוממים שעתיים קודם לשריקת הפתיחה. ואין, אין פקקים באזור. כל הקהל כבר ביציעים. אוירה מחשמלת.
הרבה ציפיות היו לאוהדי ר"ג. גם אני הייתי שם. הרבה שנים חיכיתי לזה. כולה ילד בן 17. להחמיץ את החגיגה? את הפועל רמת גן, מוליכת הטבלה? השתגעתם? ברחתי עם החברים לשכבה (כיתה י"א) מהתיכון כדי להצטייד בכרטיסים ובפיצוחים שבוע קודם. אף פעם לא ראיתי את רמת גן משחקת לפני כל כך הרבה צופים.
אסור להפסיד כאן. לא, רמת גן לא תיתן. אסור לחשוב על הפסד. אסור לאכזב את השרופים. כל השנה המתנו לרגע החלומי הזה. עוד 90 דקות. הגדולים של רמת גן לבטח יעשו את העבודה. אברהם לב, הבלם הג'ינג'י, הלהיט של רמת גן, מעוז ההגנה הבלם הכי טוב ששיחק ברמת גן, יעצור את יפו. על ציון דגמי בשער אפשר לסמוך. ויש גם את שוקי דנישבסקי ואת אורי קדמי היצירתיים. ואת התותחנים ז'אן קלוד שטרית וחיים צ'יריק. אולי הם יעשו משהו. שימו לב רמת גנים יקרים. בעלותכם למגרש אל תשכחו אותנו, האוהדים. תנו לנו סיבה לחגיגה. לא, רמת גן ההורסת לא תפסיד.
מקהלת האוהדים המאובזרת בחצוצרות, משרוקיות, ודגלים בניצוחו של לוטו הגדול הופכת עולמות ביציע עם עידוד סוחף ללא הפסקה, הרבה הרבה לפני שריקת הפתיחה.
אוירה מדהימה: "יאללה רמת גן, ר- מ- ת- ג – ן"

 

זוכר שהפתיחה היתה של רמת גן. הרבה כדורים נשלחו למסגרת של ואגן, שוער יפו. המעצבן הזה, לא, הוא לא השמיט כדורים, אבל תפס יום גדול. למה דווקא נגד רמת גן? רמת גן לחצה ועוד איך ואני בעננים. או טו טו ייפול שער. זוכר את ההחמצה של צ'יריק, נדמה לי שזה היה מול שער חשוף. ואחר כך ואגן מתעופף ומציל. לא זוכר מי בעט. מה זה בעצם חשוב, שייכנס כבר.

שער יפו נעול עם רב בריח. לחץ הדם מטפס במהירות. העצבים המרוטים שלי הגיעו לנקודת רתיחה. ככה, עם החמצות כאלה אתם רוצים לעלות? ומקהלת אוהדי רמת גן ממשיכה לדחוף את הקבוצה בלא הפסקה. דפיקות לב מואצות. נגמר לי הקול. תפסתי צרידות. דווקא עכשיו כשחקני רמת גן זקוקים לקול שלי… איך הם יסתדרו בלעדי…

זה היה אפס אפס עד הדקה השבעים: מהיציע לא בדיוק הבנתי מה קרה שם. ציון דגמי ואברהם לב נתפסו על חם. נרדמו. ראיתי אותם תקועים ולא זזים. כאילו שהזמן עצר. למי הם ממתינים? למשיח? דווקא הם. הכדור היה צריך להיות שלהם. במקום להעיף לקיבינימט, שחקן יפואי (במערכת הכריזה אמרו שזה היה משה אוננה) היה שם כדי לגלגל ולהפיל עלינו את הבומבה.
הלם ביציע של אוהדי רמת גן השדודים. השמיים נפלו עלי. המבטים אמרו את הכל. מהצד השני אני זוכר עד היום ערימה של יפואים על הדשא. החברים ביציע מהשכבה, אלה שאהדו את יפו, צוהלים. אין לאן לברוח. העיניים מסרבות להאמין. התמונה של הכדור המפרפר ברשת, ממשיכה לרצד. חושך. לא רואה יותר כלום. אחר כך ניסיתי לשחזר במעורפל את עשרים הדקות האחרונות. רמת גן ניסתה לחזור, תקפה פה ושם, רק שהזמן הלך ואזל. וזה נראה אבוד. זוכר שהעידוד נמשך אמנם, רק שזה לא היה באותה עוצמה.

שריקת הסיום. זהו, זה נגמר. הלכה שנה. אני לא מרגיש טוב. כואבות לי העיניים. גם הראש וגם הלב. צריך להיעלם מכאן מהר. לא רוצה לראות את שחקני יפו חוגגים. גם לא את שחקני רמת גן ההרוסים. שיתייפחו, שיבכו. שייעלמו ומהר. עונה שלמה ליוויתי אותם בדבקות. משחק אחר משחק. למה הם עשו לי את זה? אני מחליט להתנתק מהחבר'ה. את הדרך הארוכה ארוכה חזרה הביתה (קו 42) עשיתי לבד, ללא מילים: "הדמעות כאן אינן מרככות את העיניים", כתב המשורר יהודה עמיחי, "הן רק מלטשות ומבריקות את קשי הפנים".

יום ראשון לאחר המשחק. על הבוקר, בהתגנבות יחידים, ביציאה מהבית, אני שומע את ההורים: "למה מוקדם היום?". "שעת אפס…" אני יורה מהמותן, וממהר לחמוק לתיכון, כדי שהחבר'ה מהכיתה ומהשכבה, אוהדי יפו וגם אלה של הכח ושל מכבי ת"א, לא יחתכו אותי. רק שזה לא עזר. חיפשו ומצאו ועם חיוך מרגיז פצחו: "אכלתם אותה". אני לא עונה. אחר כך צ'יקו אנג'ל ומולי קצורין, אוהדי יפו עם ההקנטות: "ליגה א', ליגה א'. ואתם לא קבוצה". איזו מכה. איזו נפילה.
מחפש את שאול נאווי ואת מנשה לוי, שרוטים אחרים של הפועל רמת גן. את המוות עשו לנו. אני מתפתל ומנסה להסביר. זה לא עוזר. "אתה לא אובייקטיבי", מתערבים בשיחה כמה ניטרליים כביכול שהאזינו לוויכוח. "בטח שאני לא אובייקטיבי", אני עונה, "אני שרוף של רמת גן. באש ובמים". צלצול ראשון. נכנס מר וסטרייך חמור הסבר. שיעור צרפתית. כולם שותקים. "קרה משהו?", הוא שואל. "הפועל ר"ג, הפועל ר"ג", מישהו עוקץ. וסטרייך מיישיר אלי את מבטו. רק זה היה חסר לי על הראש, גם המורה.
———————————————————————————————————————————
ביפו חילקו אוכל בחינם
העיתונאי משה כהן, אוהד יפו בן 13, נזכר במשחק
משה כהן, עיתונאי, כיום אחד מעורכי "המקומון", היה ועודנו אוהד מכבי יפו. ב-1970 הוא היה בן 13: "ביום המשחק הלכתי לכפר המכביה כדי לראות את מכבי יפו מתכוננת לקראת המשחק. אני זוכר שהאווירה שם היתה נינוחה. חלק מהשחקנים אפילו ביקשו ממני סיבוב על האופניים.
למשחק הלכתי עם אבא שלי שקנה כרטיסים מספסר בכיכר המושבות,כי כל הכרטיסים נגמרו. הגענו לבלומפילד שעה לפני המשחק ולנגד עיניי הופיעו שני מחנות אוהדים ענקיים של יפו ושל רמת גן. זה ממש היה מפגש מחזור של כל יוצאי בולגריה בארץ. אבא שלי פגש אנשים שלא ראה שנים .
עד היום אני זוכר את הרעש כששתי הקבוצות עלו למגרש. יפו לבשו לבן ועלו למשחק בנינוחות כזו. רמת גן לדעתי באו באדום. המחצית הראשונה היתה בשליטת ר"ג, ובמחצית היינו שפופים ופחדנו מן הבאות. ואז במחצית השנייה אחרי שהיו כמה התקפות שלנו, התחלנו להרים ראש ולהאמין. ואז באה הדקה ה-69.
אוננה שם את הכדור בפנים והחלה חגיגה ביציעים. המשקוף של דנישבסקי לקראת הסיום גרם לאוהדי ושחקני רמת גן פשוט ליפול על הקרקע בייאוש. אחר כך נסענו לשדרות ירושלים כדי לחגוג. חילקו אוכל בחינם וכולם היו מאושרים".

 

 

********************************************************************** **********************************************************************
20 דקות הפרידו בין ר"ג והלאומית
סיקור המשחק בעיתון על המשמר מאת אורי פז 13/06/1971:
"עשרים דקות בלבד הפרידו אתמול בין קבוצת הפועל רמת גן והליגה הלאומית בכדורגל. משך 70 דקות עדיין קיננה התקווה בקרב שחקני הפועל ר"ג, לכבוש את כרטיס העלייה המיוחל, אך שער מרגלי היפואי משה אוננה ניפץ באותה דקה את אשליות רמת גן. אוננה בן ה-22 ניצל משגה של שוער הפועל ר"ג (מכבי יפו בעונה החולפת), כדי להרשית שער ניצחון שהחזיר את קבוצתו לליגה העילית ממנה נשרה אשתקד.
אצטדיון בלומפילד היפואי דמה להר געש. 20 אלף צופים נלהבים עקבו אחר המאבק הגורלי, ששם קץ למירוץ הצמוד והדרמטי שניהלו הפועל רמת גן ומכבי יפו במשחקי הפיסגה בליגה הצפונית. המתח והעניין במשחק מכריע זה האפיל על משחק בינוני ואף למטה מזה, בו לא הצליחו כדורגלני שתי הקבוצות להתעלות לרמתם הרגילה, כשהעצבים מנגנים כינור ראשון.
אווירה מתוחה שררה במגרש, ניתן היה לחזות באירועים דרמטיים ליד שני השערים, שלא הביאו כלל לשערים.
שתי מחציות שונות אפיינו את המאבק. בראשונה היתה זו רמת גן שנתנה את הטון. אמנם היא פתחה את המשחק בצורה די מאכזבת. אך עד מהרה נטלה את היוזמה וסיכנה בלא הרף את שער מכבי יפו. לקראת סיום המחצית איזנו היפואים את הכוחות, אך שליטת רמת גן לא התערערה.
מפנה חד במשחק הרמת גני חל במחצית השניה. מסגנון התקפתי יעיל למדי במחצית הראשונה, נסוגה הקבוצה להגנה והתבצרה סביב שערו של ציון דגמי. משחק הגנתי זה נתן את האות להסתערות היפואית. אם במחצית הראשונה הציגו חלוצי הקבוצה אזלת רגל מפתיעה, הרי עתה שיגרו מדי פעם כדורים מסוכנים לעבר השער הרמת גני.
בין קורות השער הרמת גני התייצב ציון דגמי, כוכב העבר של מכבי יפו. שוער מצטיין זה התכבד במטר של גידופים מצד מקהלה עצומה של אוהדי יפו, שניסו להוציא את השוער המנוסה משלוותו. אולם דגמי לא אכזב, פרט לדקה אחת במשחק, בה נחרץ גורל קבוצתו.

 

 

המתח הרב שהצטבר גרם לא אחת לגלישת המאבק לפסים בלתי ספורטיביים. המשחק הנוקשה בלט בשלבים רבים, בהם הופגן מפגן של חולשה, כששחקני שתי הקבוצות גילו משחק בלתי מדויק ורצוף בשגיאות. האירועים המעניינים חשפו שוב ושוב נקודות תורפה רבות בשתי הקבוצות, הן בהגנה והן בהתקפה.

אחת הדמויות הבולטות במשחק היה האיש בשחור, מריו קלמנטידה, שהוזעק משוייץ לנהל משחק גורלי זה. לזכותו ניתן לומר שהוא ניהל את המאבק בצורה מעולה בעזרת קווניו הישראלים איתן ושושני. פתיחת המשחק היתה מאכזבת. בעשר הדקות הראשונות נתגלו ההגנות כבלתי יציבות, כשהחלוצים החלשים השלימו את התמונה העגומה.
בדקה ה-11 נרשם ארוע מסעיר ראשון: יפו יזמה התקפה, דגמי הצליח להדוף כדור הישר לראשו של משה אוננה שנגח מקרוב החוצה. 3 דקות לאחר מכן התמקם אוננה בעמדת בעיטה ברחבת רמת גן, אך הכדור עשה דרכו ליציעים.

תוך דקות מעטות התאוששה רמת גן ועברה למתקפה רבתי על שערו של יעקב וואגן היפואי. בדקה ה-17 הסתנן טרבגודה באגף הימני, הסיט כדור שטוח לפינה השמאלית. שוער יפו שמט וצ'יריק הרמת גני, בעמדו לבדו אל מול השוער, נכשל בניסיון ההבקעה, כשרגלו של שלמה ניניו הצעיר התערבה והרחיקה לקרן. מכאן ואילך ניתן היה לראות קבוצה אחת במגרש. היתה זו הקבוצה הרמת גנית שניצלה את נקודות התורפה בהגנה היפואית כדי לאיים ללא הרף.
דקה 18: צ'יריק פרץ בצורה נאה מול וואגן מהמרכז. השוער שדקה קודם לכן שגה, תיקן את המעוות בזינוק מרהיב לרגלי חלוץ ר"ג. הזדמנות נוספת לרמת גן בדקה ה-22: צ'יריק העביר כדור מדוד לז'אן קלוד שטרית. אך הפעם היה זה הבלם שלמה ניניו שהציל את שער קבוצתו.

גיחות הפתע של החלוצים הרמת גנים הוסיפו לסכן את השער היפואי, ההגנה היתה הססנית וחדירה ופילסה את הדרך לאורי קדמי וחבריו, אך לרוע מזלה של הפועל ר"ג סבלו ההתקפות מעקרות. כדור אדיר הבזיק (35) אורי קדמי, חלוץ רמת גן, שאשתקד הופיע גם הוא במכבי יפו. הכדור עשה דרכו אל קו החיבורים, אולם זינוקו הוירטואוזי של יעקב ווגן מנע כיבוש שער יתרון לר"ג.
בדקה ה-40 נרשמה ההזדמנות הגדולה והיחידה של יפו במחצית הראשונה. קצב קלט את הכדור במרכז, נע לאגף הימני, שם ניצב מנוח אסא. כדורגלן זה לא היסס והגביה כדור לג'קי פורטוגז, במרכז רחבתו של דגמי. פורטוגז נגח לפינה, אך דגמי לא אכזב והדף לחוץ.
המחצית השניה נפתחה בקול ענות חלושה. דומה היה שאם ימשיך המאבק להתנהל בצורה כה עלובה, יסתיים המפגש ללא שערים. 6 דקות דלות עניין חלפו עד שבדקה ה-51 עברה דקה של חרדה על הקבוצה היפואית. אורי קדמי שיגר כדור עונשין רב עוצמה מ-17 מטר, אך ואגן לא נכשל בזינוקו המרשים.
כעבור 3 דקות אירוע מרתק נוסף: ארואטי, הצעיר היפואי המבטיח, בעט כדור מסוכן מהפינה השמאלית. דגמי בזינוק עירני בלם את מיאוצו של הכדור השטוח. משה (מוצי) ליאון, מגן יפו, נכנס לפעולה בדקה ה-62. הוא תעתע בכמה מגינים רמת גנים ומ-16 מטר הטיס כדור רעם מעל למשקוף.
בדקות אלה חל המפנה הגורלי במשחק. יפו התאוששה והחלה לתקוף במרץ. אברהם לב, מגן הפועל, נאלץ להפגין מלוא כוחו כדי לסייע בידי דגמי בסיכול התקפותיהם המסוכנות של חלוצי יפו בראשותם של גולדברג ופורטוגז. יחזקאל קצב, בלם מכבי יפו, החמיץ בדקה ה-67 הזדמנות מצוינת לכבוש שער, כשדגמי הדף בהצלחה כדור קרן שהגביה אלעזר, ואשר ניתז מראשו של קצב.

אחרי שלוש דקות, בדקה ה-70 החל היכל הכדורגל הישראלי לרעוד. כדור ארוך ששיגר המגן הימני של מכבי יפו, מנוח אסא, חדר ממרכז המגרש לרחבת הפועל רמת גן. ציון דגמי ואברהם לב ציפו לכדור הארוך. לפתע הגיח משה אוננה בריצת סופה. דגמי קפא. הוא ציפה כנראה לסיוע של חברו אברהם לב. אך סיוע זה לא ניתן ואוננה הצליח להדביק את מאוצו של הכדור ולעיני דגמי ולב הנדהמים, הסיט בבעיטת עקב, בחצי גובה, למרכז השער החשוף. 0:1 למכבי יפו.
קשה לתאר את רגעי הצהלה של 11 הכדורגלנים היפואים המאושרים ושל אלפי אוהדיהם שיצאו מכליהם. אוננה המאושר השתרע בשער רמת גן. בזה אחר זה זינקו עליו חבריו לקבוצה ויצרו ערימה של כדורגלנים שכמעט וחנקה את המבקיע המאושר.
השער הוציא מעט את הרוח ממפרשי הקבוצה מעיר הגנים. אמנם יפו המשיכה בלחץ על שערו של דגמי, אך רמת גן התאוששה ולקראת הסיום רשמה שתי הזדמנויות פז לאזן את התוצאה. בדקה ה-87 בעט הצעיר הרמת גני יהושע דנישבסקי כדור גובה לקורת שער יפו. כעבור שתי דקות ניצב עודד טרבגודה בעמדת הבקעה נוחה, אך ואגן המצוין, בזינוק של הרגע האחרון, שמר על ההישג המרשים של קבוצתו.

עם שריקת הסיום של השופט השוייצרי ניצבו 20 אלף הצופים במקומם והריעו ממושכות לאחד עשר הכדורגלנים בלבן של מכבי יפו, שסחוטים עד לשד עצמותיהם ערכו סבוב ניצחון כשדגל המדינה מונף בידיהם.
מכבי יפו: ואגן, אסא, ליאון, הרה, ניניו, קצב, אלעזר, פורטוגז, גולדברג, אוננה וארואטי.
הפועל ר"ג: דגמי, יעקובסון, וילקומירסקי, רונ י לוי, אברהם לב, דנישבסקי, טרבגודה, חזום, קדמי, בן שטרית וצ'יריק.

 

 

 

הרכבי שתי הקבוצות-בסיכום ציוני השחקנים ר"ג מובילה בנקודה.במגרש עצמו הפסידה בשער אחד…