דף הבית » צבי בר שירה

צבי בר שירה

ירון בר לב

יש תמונות שמצלמים כבדרך אגב וכמובן מאליו ולבסוף הן הופכות לסמל.
התמונה של צבי בר שירה, על גג המכתש, היא כזו.
האיש שאהב את הפועל ר"ג, שסיקר אותה במשך שנים רבות בהן ידעה עליות ומורדות כולל פרידה מהמכתש, נפרד מאיתנו ביום חמישי האחרון ב 14-07-2016 כשהוא בן 84.

בחודש מאי 2001, ערכתי איתו ראיון לרגל ציון 50 שנות עבודתו כעיתונאי ספורט. צבי יזם את הראיון כשכנראה ראה בי ובאתר המכתש, מקום ראוי לפרסם את סיפורו, עד לאותה תקופה.
לאיש, שכל חייו כעיתונאי, היה מאחורי המקלדת והקלעים אך היה דומיננטי מאד בעשייתו וחנך עשרות רבות של עיתונאים מתחילים, היה חשוב שידעו עליו ועל פועלו והייתי מאד גאה שבחר באתר המכתש להיות הבמה המרכזית עבורו.
15 שנים אחרי אותו ראיון הוא עולה שוב לאוויר וניתן ללמוד ממנו רבות על הפועל ר"ג בראשית דרכה כמו גם על צבי בר שירה ז"ל.

zvi_bar_shira
צבי בר שירה על גג המכתש. גג העולם.

צבי בר-שירה חוגג 50 שנות עבודה כעיתונאי ספורט

מאת ירון בר-לב 23-5-2001

גם בגיל 68.5 בו רוב האנשים כבר מתנדנדים על כסא נוח, משתעשעים עם הנכדים
וכותבים בבליוגרפיות, עסוק צבי בר-שירה, עיתונאי ותיק ואוהד הפועל ר"ג, בפעילויות שונות ומגוונות
שמשאירות את בני דורו הרחק מאחור.

זה מתחיל בשעות הבוקר בקריאת עיתונים וספרים, עובר לצהרים בעבודתו ארוכת השנים במערכת הספורט של עיתון מעריב וממשיך בערב, בביתו ,בצפייה בסדרות ובסרטי טלוויזיה, גלישה באינטרנט כולל בפורום הפופולרי של הפועל רמת גן, חיפוש אתרים של כוכבי קולנוע ידועים וותיקים
ומשחקי שחמט ברשת.
בנוסף הוא נושא תואר שופט בינלאומי בשחמט כשברקורד שלו רשומה אליפות אחת במדי מועדון רטי (1969) ,הוא חבר במועדון גבעתיים ומשחק באופן סדיר בין היתר עם טומי לפיד ודן מרגלית.

כבונוס נוסף הוא ניחן בזכרון מדהים ובנוסף לעובדות הספורטיביות החקוקות במוחו הוא מדקלם בעל פה את שמותיהם של כל 130 חברי הכנסת הראשונה("אחד התחביבים שלי הוא מעקב אחרי חברי הכנסת, פועלם ומעשיהם, במהלך כהונתם ואחריה, לכנסת הראשונה אמנם נבחרו 120 חברים אבל היו 10 פטירות והתפטרויות ולכן היו 130 חברים")

אז לפני שאנחנו מתחילים לערוך היכרות עם האיש ופועלו רק אוסיף ואומר שבדרך כלל הסיטואציה היא הפוכה, העיתונאי הוא זה שמראיין ,אך במקרה שלפנינו העגל רצה לינוק יותר מהפרה שרצתה להניק…

וכך מצאתי את עצמי בצהרי קיץ בהיר ,בחול המועד ,יושב מול צבי בר שירה ,מוותיקי עיתונאי הספורט (ואוהדי הפועל ר"ג) בארץ, ועורך עימו ראיון שמסכם את עבודתו כעיתונאי ספורט בחמישים השנים האחרונות.
ולא, הוא לא פורש, הוא רק מסתכל לאחור במבט מלא אושר וסיפוק כשפניו מופנות אל עבר העתיד
וכמה טיפוסי לצבי: כעורך דפוס בנשמתו, הוא אינו מרפה ממני עד שהוא נרגע כשהראיון ערוך ומוכן לפרסום

reporter
עם הקולגות למקצוע על גג המכתש במשחק נגד מכבי הרצליה במאי 2002. צילום:שגיא אינפלוס.

ספר לנו על עצמך
נולדתי בוינה, אוסטריה ב 11/11/1932 בשם צבי שרצר, לארץ עליתי עם הורי המנוחים ב1939
ממש עם פרוץ מלחה"ע ה 2 וגרנו על גבול ר"ג גבעתיים שם אני גר עד עצם היום הזה
אני נשוי מזה 31.5 שנה ליהודית ,מזכירה בכירה בסוכנות היהודית בת"א, ואב לחיים(29.5) מהנדס
בהשכלתו ומהנדס מחשבים בחברת אמדוקס.

מה זכרון הילדות הראשון שלך?
אני זוכר שבתור ילד הייתי הכי צעיר בכיתה ב בבית ספר בורוכוב והורידו אותי לכיתה א עקב אי ידיעת השפה העברית,
ושם ישבתי ליד תלמיד שדיבר גרמנית.
חברי הראשון שממש אימץ אותי אל ליבו היה אליהו גרצ'יקוב שמאוחר יותר התפרסם כתכשיטאי הנודע אלי גרא.

איך התחיל הרומן שלך עם הכדורגל?
בזמנו, זה היה העיסוק האולטימטיבי של כולנו. התחלתי לשחק בקבוצת "הנץ" גבעתיים שאומצה
יותר מאוחר על ידי הפועל ר"ג ואף שיחקתי בנוער של הפועל ר"ג. חברי לקבוצה כינו אותי ה"קנדידט"("המועמד") כלומר כשמישהו נפצע, אני הייתי המחליף, אבל החבר'ה היו בריאים וחסונים…

שיחקו איתך שחקנים ידועים?
שיחקתי עם מלך הפנדלים של כל הזמנים ,איצ'ה קירשנברג (הדוד של הראל שחקן הפועל ר"ג י.ב) ועם שחקן נבחרת ישראל
חנוך מורדכוביץ ז"ל, אבל באותה עת התנשא מעל כולם הקיצוני הנמרץ משה רסקין שהטיל חיתתו על הגנות היריב,
כשמדי פעם הוא גם הושאל לקבוצות "הפועל" כשהן ארחו קבוצות מחו"ל

מתי היתה הפעם הראשונה בה ראית את הפועל ר"ג במשחק רשמי?
הפועל ר"ג שיחקה באותו זמן בכל מיני מגרשים בעיר והמשחק הראשון שאני זוכר היה ב 1945
הייתי בן 13 והמשחק נערך ברחוב חיבת ציון מול "בית צבי" והיה על הגביע המלחמתי
(לא הייתה ליגה סדירה באותו זמן בגלל מלחמת העולם השנייה).
המשחק נערך בין הפועל ר"ג לבית"ר ת"א ור"ג הפסידה 0-3 בנוסף, באותה תקופה סוערת צמחו לצד הקבוצה הראשית גם קבוצות לווין כמו
.הפועל "יצהר" והפועל "ארגמן" שכונו כך על שם שני מפעלים בהם עבדו מרבית מן השחקנים אני גם זוכר שלרגל משחק שנערך לרגל ביקורה בארץ של קבוצת מ.ט.ק ההונגרית ב 1946 התקין התעשיין סם זקס מגרש כדורגל תוך 24 שעות במקום שנמצא עכשיו מכון מור
כדי שנבחרת ר"ג תקבל את ההזדמנות שלה התוצאה בסיום היתה 1-4 למ.ט.ק כשאת שער הכבוד מבקיע לא אחר מאשר משה רסקין.

איך הגעת לעסוק בעיתונות ספורט?
בגיל תיכון חברי לכיתה, יוסי אנגלנדר ,קיבל תפקיד בעיתון ספורט ישראל וסיקר משחקים ואני כפדנט מושלם הייתי מנדנד לו על כל מיני טעויות שקיימות בטבלאות השונות בעיתון.
הדבר הגיע לידיעת העורך שזימן אותי לשיחה בה ביקש ממני לסקר משחק בין הפועל ר"ג להפועל פ"ת
שהסתיים ,לצערי ,בהפסד לר"ג בתוצאה 2-3 וכך התחלתי את דרכי בסיקור משחקים.

Image118
הכתבה הראשונה של צבי בר-שירה בחדשות הספורט

ב1954 הוקם העיתון "חדשות הספורט" ע"י נחמיה בן אברהם, אלכסנדר אלכסנדרוני ויזהר ברנר ז"ל וכן יעקב אפלויג, יחיאל ארזי,יהודה גבאי וישראל פז יבדל"א ואני באופן טבעי הצטרפתי לעיתון בין היתר עם משה קשטן, היום הסטטיסטיקאי הפופולרי של שירים ושערים, ומשה לרר, מי שלימים יהיה עורך הספורט של מעריב.

איזו חוויה זכורה לך מאותה תקופה?
סיקרתי משחק ליגה מכריע בליגה השנייה בין מכבי יפו להפועל רחובות שהסתיים ב 2-2 כשהכוכב
של יפו ,בחור בשם ברוך כהן לא בלט במיוחד , ובסיקור המשחק
כתבתי ש"ברוך כהן היה רחוק מיכולתו ושהיו לו סיבות מספיק טובות לכך". שבוע לאחר מכן כשישבתי במערכת העיתון
נכנסו לחדר הרב בכר וברוך כהן וביקשו לדבר עם צבי בר שירה שאלו אותי אם הוא נמצא ואני עם חששות מסוימים(הקומץ ,הקומץ…) שאלתי במה העניין "רק תמסור לו שחיפשנו אותו" אמרו השניים בשקט ויצאו.

Image119
צבי בר-שירה בתמונת פספורט בתחילת הקריירה כעיתונאי ב 1957

במהלך השנים עבד צבי ככתב שטח ועורך דפוס במערכת העיתון עד שבשנת 1967 לצד עבודתו ככתב ,הפך לאחד העורכים המשכתבים בעיתון ,מה שקטע את יכולתו לסקר משחקי כדורגל אגב, את משחק האליפות של הפועל רמת גן הוא ראה מיציע העיתונאים המאולתר במכתש.

"יהושע שגיא סיקר את המשחק ומה שאני זוכר בעיקר זה את אלפי הצופים שגדשו את המכתש ואת השופט מנחם אשכנזי שהרחיק את צבי (פיצל'ה) היימן בדקה ה 44 המצב בטבלה היה מרתק וכדי להבטיח את האליפות היינו זקוקים לתיקו ,ואז במחצית השנייה היתה ערבוביה ברחבה ומשה פרל הטיס את הכדור שעבר בין כמה שחקנים וחדר לרשת של שוער מכבי חיפה, מורנו"

היו לך פריבליגיות מיוחדות בתור כתב ספורט?
אתה בטח לא מתכוון לזכות הכניסה חינם למגרשים, אז חוץ מהחוויה לסקר משחקים נשלחתי ב 1966 למונדיאל שנערך באנגליה כולל צפייה במשחק הגמר המפורסם בו הבקיעה אנגליה שער שנוי במחלוקת, מרגלי ג'ף הרסט. ממקום מושבי לא התרשמתי שהכדור עבר את קו השער במלוא היקפו אך השופט השוויצרי ההססן דינסט, חשב אחרת ואחרי שקיבל אישור מהקוון הרוסי, הורה למרכז המגרש

Image120
צוות פרשני הכדורגל נשלח לסקר את משחקי המונדיאל באנגליה 1966

ואיך הגעת למערכת הספורט של מעריב
בקיץ 1975 בדרכי לבלומפילד פגש אותי עורך מדור הספורט של מעריב ,שייע פורת ,וביקש ממני שניפגש במערכת מעריב,
שם התבקשתי על ידו לעבור אליהם. היה מדובר בכבוד גדול והייתי בהלם שדווקא אותי צריכים בעיתון הכל כך מכובד הזה.
בדיעבד התברר לי שבאותה תקופה היו מאבקי כח על מספר תפקידים ובדיוק התפנתה משרה וכך ב 1/10/75 התיצבתי בהיכל הספורט של מעריב,
נקשתי בעקביי כמו קצין פרוסי והכרזתי "סמל בר שירה מתייצב לתפקיד". תחילה הייתי חבר מערכת, ואחר כך למזכיר מדור הספורט במשך 12 שנה (בהפסקות) תחת העורכים: משה לרר, ישראל רוזנבלט, אבי בטלהיים, יצחק בן חורין אליעזר לחנה, רז זמצקי ואביב הברון.

איזה הישגים גדולים אתה רושם לזכותך במבט לאחור?
בסוף שנות ה 80 לרגל 40 שנות עיתונות ספורט פרסמתי רשימה בחוברת חגיגית שראתה אור בשם "שמונה בעקבות אחד" כשהאחד הוא אני והשמונה הם 8 עיתונאי ספורט בעבר ובהווה שאני הבאתי לעיתונות הספורט, והם:
צבי קופמן, יהושע שגיא, אברהם טבק, חנוך קינן, עמוס אקרמן ז"ל שנפטר ממש בימים אלו,חיים גרינפלד, עמי כברי ודוד לביא.
ואני לא אחטא בצניעות יתר אם אומר שאני גאה למדי במוניטין שלי כמיני היסטוריון של הכדורגל הישראלי, ואפילו בהתאחדות
אימצו נוהג: להפנות אלי את כל מי שמבקש מידע על טעם של פעם

איזה חוויה מתסכלת אתה זוכר במיוחד ככתב?
או, זה סיפור מעניין, בסתיו 1957 לקח אותי לאחת מפינות המכתש יצחק שוורץ, מראשי הפועל ר"ג
והדליף לי:" זלטקו צ'ייקובסקי עומד על סף חתימה עם הפועל חיפה". בואו לארץ של "צ'יק" הלא הוא "צ'ייקובסקי הקטן" מכוכבי יוגוסלביה ואירופה היתה מבחינה עכשווית כמו פצצת מיצרר ומשולל כל מושג איזו חדשה נגלתה לי משמיים, מסרתי את המידע לאחד מעורכי " חדשות הספורט" והייתי מאד מרוצה מעצמי.
כאשר פתחתי את העיתון למחרת בבוקר חשכו עיניי- תחת הכותרת "צ'יק בישראל" התנוססה חתימתו של אותו עורך כששמי לא הוזכר בכלל
אבל העולם משתנה.

מה ההבדל בין כתיבת הספורט של פעם לעומת היום?
פעילות הכדורגל הצנועה של ראשית שנות המדינה התעצמה במרוצת השנים ועימה התרחבה גם העיתונות. הממדים של המעצמה השביעית הגיעו באחרונה לממדים מפלצתיים ממש. מדורים פופולאריים בעלי אופי רכילותי כמו "הדקה ה 91" סודות מחדר ההלבשה" ו"אחרי השריקה" פרצו קדימה והחלו לתפוש כותרות עסיסיות, עד שקהל הקוראים הנבוך החל להתבלבל בין עיקר לטפל.
שיטת הניקוד(הציונים וחצאי הציונים) שהונהגה במהלך שנות השישים מהווה סימפטום לכל הרעה חולה של העיתונות, אך מצד שני איך אפשר לתאר את הכדורגל בלעדיהם?

שלא נדע
איך באמת משפיעה מעורבות שלעיתונאים וכתבים על תפקוד השחקנים והמועדונים בהשוואה לעבר?
פריצת המקומונים לשוק התקשורת מאז שנות השמונים יצרה מעורבות בלתי ניתנת להפרדה בין העיתונאי לבין נושא כתיבתו.
כיום כבר אין לדעת מה קדם למה התרנגולת(העיתונאי) או הביצה(השחקן)

הדלפה מתקנת
איך נקבע השחקן המצטיין בעיתון, ואיך קובעים ציונים? אתה מכיר תופעות של שמור לי ואשמור לך?
לפי ה"דיסציפלינה" הנהוגה כיום, מרבית הכתבים המסקרים קבוצות במהלך השבוע, מדווחים גם על משחקי הבית של אותן קבוצות
ומכאן הנוהג "אתה תקרצף את גבי ובתמורה אקרצף אני את גבך" או בעברית קלה: למדליפים ("שטינקרים" בלעז) תמיד תהיה עדיפות
על פני אלה שאינם משתפי"ם וכפועל יוצא מכך שפלוני/משת"פ שמסר שני פסים יצפה לציון 7 בעוד שחברו הפועל השחור שאינו משתף פעולה, יזרח מאושר אם יקבל 6.

רצוי ומצוי
איך זה לשבת על המרפסת בתור עיתונאי אוהד הקבוצה, מותר להביע רגשות?
בחמישים השנים האחרונות ראיתי את הפועל ר"ג לדורותיה, יורדת ועולה אין ספור פעמים מול שער משווה 3-3 במכתש של בלם נתניה ,צבי מויססקו, ה0-0 המתסכל נגד באר שבע ב 1990 וההפסד הכואב להפועל אשדוד 2-1 שהם שלוש דוגמאות לאסונות ספורטיביים.
ולעומתן קריאות ה "אימ-פר-יה! " אחרי נצחון חוץ בהרצליה(0-4 בראשית שנות ה80) נצחון דרמטי בחדרה 0-2 (משערים של דורון ביטון ושמריה יוסף) ועבור דרך משחק החוץ ברמת השרון בו שלושער של תומר ברזילי העלה אותנו ליגה פעם נוספת, ואין אני מזכיר בכלל את אותו תאריך בקיץ 1964, בו זכינו בפעם הראשונה (ובינתיים האחרונה) בתואר הלאומי.
בכל אותן דרמות הצלחתי לנהוג כאיש מקצוע, ושעה שאת רגשותיי אני שומר לעצמי לא הצליחו עמיתי הצעירים לשמור על "פני פוקר" כמוני
חנוך קינן(כן, כן) חברו עמוס אקרמן ז"ל(שנפטר לאחרונה) וחיים גרינפלד בזמנם ,מוסיק לוי, עמי כברי ורוני שטיינבך ,שלומי שמחי הצעיר והאב (דודיק) והבן (אורן) לבית שחם שלושת האחרונים שהם עדיין עמיתי במעריב ספורט, עשו ועדיין עושים מאמצים לנהוג כמקצוענים לכל דבר

איך אתה מתאר את הקבוצה בלי המכתש?
לא מתאר

מי היא נבחרת כל הזמנים שלך?
קשה להכריע מי הכי טוב מכל העשרות ששיחקו במועדון, אז תרשה לי לבחור בשלוש נבחרות שמייצגות בעיניי את הטובים ביותר
תחילה, נבחרת שחקני הרכש במערך של 4-2-4:

שוער: יעקב חודורוב
הגנה: מרדכי בנבנישתי, גדי יניאק, רואי חדד, שלמה מוסלי
קישור: שמריה יוסף ,רוני קלדרון
התקפה: מרקיניוס, מוסא נעמן, שלמה לוי, ששון כתב.

נבחרת המשנה שלי היא במערך 4-3-3
שוער :אהרל'ה שרסטינסקי
הגנה: טופל'ה בייטנר, יובל נעים, רוני לוריה, אבי פלטשר
קישור: יהושע אפרוני, שוקי דנישבסקי, אבי ברשצקי
התקפה: נפתלי שוואלב ז"ל, שמואל נחמיאס ,מיקי ממן

והנבחרת הכי גדולה שלי במערך 4-2-4 כוללת את
שוער: שולי גילארדי
הגנה :אבי בוקסנבאום, אברהם לב, אריק גילרוביץ, חנוך מורדכוביץ ז"ל
קישור: איצ'ה קירשנברג ,משה פרל
התקפה: צבי היימן, ראובן כהן, רונן חרזי, ואחרון אחרון חביב משה רסקין

I HAVE A DREAM!!!
מה תאחל להפועל ר"ג לקראת העתיד?
יש לי שלושה חלומות שיתגשמו במוקדם או במאוחר
זכייה בתואר לאומי שיסלול פריצת דרך לאירופה כשאז The sky is the limit
זכייה בגביע המדינה(אחרי שתי הצלחות חלקיות בשנות ה 50- שכללו הגעה לחצי גמר גביע המדינה והפסדים על האפס להפועל חיפה והפועל פתח תקווה)
אירוח אלופת אירופה במכתש הגועש, המוגדל והמשופץ, אי שם בסביבות 2012(אני אגיע אז בע"ה לגבורות),לזיכרו של אבי המנוח, ד"ר חיים אריה שרצר ז"ל, שהשקיע דם יזע ודמעות בהקמת המכתש.

ולסיום שלושה מחבריו של צבי שיספרו עליו מנקודת מבטם
.הראשון הוא משה קשטן. האיש ,האגדה והסטטיסטיקה משירים ושערים:
הכרנו בעיתון "חדשות הספורט" בשנת 1954 כשהיינו ממייסדיו הראשונים עבדנו באותו חדר וממנו למדתי איך עושים ועורכים מחברות עם נתונים סטטיסטיים היתה לו מגירה עם עשרות מחברות שהכילו נתונים על כל הליגות בארץ ועם השנים שיכללתי את מה שלמדתי ממנו והיום אני מתמחה יותר בקבוצות ,בעוד שהוא מתמחה יותר בשחקנים.

מהי התכונה הבולטת שלו?
צבי ניחן בזיכרון פנטסטי

אם יערך מבחן טריוויה בינכם מי ינצח?
אם אני זוכר 90% מהיסטורית הכדורגל בארץ עוד משנת 1928, אני חושב שצבי זוכר לא פחות טוב ממני
הייתי אומר שאנחנו שווים ביכולת שלנו אם כי הוא נעזר בי לעיתים כדי לחדד דברים שהוא כותב למעריב.

משה לרר ,העיתונאי הוותיק , שמכיר את צבי עוד מימי נערותם:
התחלנו כשני בחורים צעירים כי חשבנו שזה הדבר הנכון לעשות באותו זמן התכונות בולטות אצלו הן הזיכרון הבלתי רגיל שלו והנאמנות לחבריו ולמקום עבודתו בצורה שקשה למצוא היום. צבי הוא אדם מיוחד במינו עם נימוסים אירופאים לכל דבר.

ולסיום, העורך הצעיר ממעריב ואוהד הפועל ר"ג, שלומי שימחי
התכונות שאני הכי מעריך בצבי הן הג'נטלמניות שלו וצניעותו לעולם לא אשכח איך בתור נער, כשהתקשרתי למעריב ורציתי להתקבל ככתב אמר לי צבי שאין מקום ושאנסה בשנה הבאה.
אחרי יומיים בדיוק, הוא התקשר אלי בחזרה וסיפר לי שאחרי שהוא דיבר עם העורך ושיכנע אותו שמדובר בכשרון צעיר,העורך הסכים לקבל אותי לנסיון.
לכאורה הוא לא הכיר אותי ולא היה חייב לי כלום אבל עצם העובדה שהוא בכל זאת השתדל בשבילי ודיבר עם העורך מוכיחה שיש בו אנושיות יוצאת מן הכלל , כמו גם הרצון לתת הזדמנות לכל אחד.
הרבה עיתונאי ספורט בארץ התגלו וחונכו על ידו וזו בעצם תרומתו העיקרית לספורט הישראלי לכל מי שנמצא בסביבתו הוא מעניק יחס שווה ואנושי, ותמיד יש לו סבלנות לכולם. הוא איש מדהים ואני מאד מעריך אותו

ולסיום, דבר המראיין
את צבי בר-שירה הכרתי על גג המכתש לפני שנה בדיוק, לפני משחק העלייה של ר"ג מול הפועל עכו
מאז ועד היום נוצר בינינו קשר כאילו אנחנו מכירים מימים ימימה ולעיתים אנו מוצאים את עצמנו מפטפטים על נושאים שונים (בתחום הכדורגל בעיקר) כשאנו משדרים על אותו גל. צבי עזר לי רבות בהשגת תמונות היסטוריות לגלריה שבאתר ובאחריותו המלאה רשימת "ואלה שמות" שאסף ורשם במשך כמעט חמישים שנה!!!. מושגים רבים במילון שופצו והוספו על ידו ואין ספק שחלק מהמניות הרבות שהאתר צבר במהלך השנה האחרונה, הושגו בזכותו.