זוכרים את דני זילבר

ביום חמישי הקרוב (18:30), במגרש הסינתטי בבית שרת בגבעתיים, יתקיים משחק מיוחד לזכרו של שחקן הפועל ר"ג בעבר וחלל צה"ל, סרן דני זילבר ז"ל.
זילבר החל את דרכו הספורטיבית בהפועל ר"ג, היה קפטן קבוצת הנוער וכשהיה צריך לבחור בין הצבא לכדורגל, בחר בצבא והתגייס לגולני. ב 12/08/1982, נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון.
קבוצת הותיקים של הפועל ר"ג וקבוצה המורכבת מחבריו של דני מקבוצת הנוער יתמודדו מול קבוצת הכדורגל של משרד הבטחון שארגנה את המשחק בסיועם של ראש עיריית גבעתייים רני קוניק ויו"ר העמותה לקידום הספורט בגבעתיים, יורם פומרנץ.

dany_zilber
ראשון מימין:דני זילבר ז"ל

ביום חמישי הקרוב, במגרש הסינתטי בבית שרת בגבעתיים, יתקיים משחק מיוחד לזכרו של שחקן הפועל ר"ג בעבר וחלל צה"ל, סרן דני זילבר ז"ל.
זילבר החל את דרכו הספורטיבית בהפועל ר"ג, היה קפטן קבוצת הנוער וכשהיה צריך לבחור בין הצבא לכדורגל, בחר בצבא והתגייס לגולני.
ב 12/08/1982, נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון.
במשחק לזכרו ישחקו חבריו לשעבר מקבוצת הנוער בינהם רביב ספיר, אריק רוטמן, אבי ברשצקי,עומר אוסובסקי, ישראל אולחה, מנשה זבידה, טופל'ה בייטנר ועוד, כשממול יתיצבו חבריו של אחיו נפתלי, ממשרד הבטחון ששמעו ממנו על הסיפור של דני והחליטו להרים את הארוע לזכרו.
עם סיומו של המשחק יעלו לדשא הסינתטי קבוצות הותיקים של הפועל ר"ג וקבוצת הכדורגל של משרד הבטחון שישחקו גם הן אחת מול השנייה.
ראש עיריית גבעתיים רני קוניק, שפתח את שערי המגרש בבית שרת לכבוד המשחק, יישא דברים בסיום.

לוח הזמנים המתוכנן:
18:30- המשחק הראשון (15 דקות כל מחצית)
19:00- המשחק השני(20 דקות כל מחצית)
19:45 – 20:00 – נאומים וחלוקת גביעים.

מצורפת כתבה על דני זילבר כפי שפורסמה באתר one לפני כמה שנים.

ששומעים את סיפור חייו ומותו הטראגי של דני זילבר ז"ל מתנגנות בראש מילותיו של השיר "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", שכתב נתן יונתן. בשנת 1971, אחרי שהייה בת 4 שנים בצרפת, שבו לארץ משפחת זילבר עם הבן דני בן ה-10.

הילד המחונן, בעל השיער המתותל והעיניים הצוחקות כבש את ליבן של הנערות שלמדו עימו בתיכון "קלעי" בגבעתיים, לא רחוק מהמגרש המיתולוגי של הפועל רמת גן, המכתש.

דני החל להתאמן במדי הפועל רמת גן כשהיה בן 11. "הוא היה אהוד, שקט צנוע, ובחור יפה עם עיניים ירוקות. למרות כל אלה הוא לא היה כזה מתהולל, הוא היה מסור לקבוצה ולאידיאולוגיה שלו", סיפר רביב ספיר, היום חבר הנהלה בהפועל ראשון לציון, אז שחקן הנוער של הפועל רמת גן וחברו הטוב ביותר של זילבר.

גם המאמנים שליוו את דני מילדותו ראו את הכישרון הגדל שגדל והפך להיות קפטן הקבוצה לאורך שנותיו בנערים ובנוער. "זה הבן אדם הכי גדול שאני הכרתי בחיים שלי בלי קשר למותו הטראגי. היה בחור שכל מה שעשה בימי חייו, ואני הכרתי אותו משהו כמו חמש שנים, הוא עשה בלי שום מאמץ והכי טוב מכולם. מלבד שהיה שחקן מצוין וקפטן בנערים, היה פעיל בתנועת הנוער והציונים שלו בביה"ס במגמה ריאלית היה 100 ולא פחות. הוא ידע שפות בתקופה שלא ידעו אז בארץ", סיפר ספיר בגאווה.

כשהגיע לגיל 18 כמו מרבית מחבריו נאלץ דני לבחור אם הוא רוצה להמשיך בכדורגל, מה שהיה מאלץ אותו לשרת קרוב לבית או שהוא מעדיף להתגייס ליחידות חיל הרגלים. "דני החליט שהאידיאלים יותר חזקים מהכדורגל למרות שהוא היה בוודאות מועמד לעלות לקבוצה הבוגרת, וביקש להתגייס לגולני", הוסיף ספיר שהתעקש להבהיר שגולני של שנות ה-70 זה לא גולני של היום, "חשוב להבין שגולני של אז היה בדרך כלל מאוכלס באנשים קשים. כששאלנו אותו למה הוא בוחר דווקא בגולני הוא ענה שמלבד השרות הצבאי הוא רוצה לתרום לאוכלוסיות שיותר קשות. זה היה חלק מהאידיאל שלו. כמובן שהוא היה מצטיין בטירונות וגם בקורס מפקדים. הוא יצא למסלול קצונה באפשרות הראשונה שהיתה לו וגם שם היה מצטיין".

דני חזר להדרכה בבית-ספר למ"כים כקצין מבצעים גדודי והיה מיועד לצאת לקורס מ"פ באוגוסט 1982, אלא שאז פרצה מלחמת שלום הגליל. ב-12 באוגוסט 1982, בעיצומה של המלחמה, שהה דני עם הצוות שלו בסיור מפקדים בביירות. כשהגיע לאחד המחסומים פגע בו, בפגיעה ישירה פגז מרגמה. דני מת במקום, מי ששהה עימו בג'יפ נפצע.

"בערך שבועיים לפני שנפל, אחרי שכבר החלה המלחמה, דני יצא לחופשה", נזכר ספיר כשדמעות חונקות את גרונו. "הוא הגיע לשחק כדורגל במגרש של ביה"ס קלעי ביום שישי. היינו משחקים שם מידי שבוע. היינו בדרך לפתוח את האימונים לעונת הכדורגל החדשה. ראיתי אותו אז. הייתי בבוגרים. שאלנו אותו אם הוא לא חוזר לשחק, אם הוא לא רוצה לחזור ולהתאמן איתנו והוא ענה שיש דברים כרגע יותר חשובים.

"שבועיים אחר כך שמענו באחד האימונים שנהרג מישהו מהמועדון בשם דני. ישר הבנו כל החברים הקרובים שזה הוא". ספיר וחבריו נטשו את האימון ורצו במעלה הרחוב את בית הוריו שהתגוררו אז ברחוב הסמוך. "הלכנו מתחת לבית של ההורים שלו וראינו את מודעות האבל. זה היה שוק גדול לכולנו. לקח לנו המון זמן לעכל את זה ולי עד עכשיו יש צמרמורות בכל הגוף שאני נזכר בזה. בהלוויה לא היו הרבה מהחברים כי רובם היו בצבא. כל צירוף המקרים של המוות שלו היה מצמרר. ידענו שלא יהיו עוד אנשים כמו דני".

דני נפל ימים אחדים לאחר שהחל לשרת בשירות-קבע בדרגת סגן. מפקדיו העריכו אותו כ"שקט, חרוץ ואחראי בצורה בלתי רגילה. הוא מילא את תפקידו בצורה טובה מאוד, וגילה יוזמה ופתיחות רבה. בכל עשייתו בגדוד בלטו אהבתו ואמונתו בדרך שצהל פועל בה. הוא הצליח לחנך את חבריו הלוחמים במילים ובמעשים".

תגובות מהפייסבוק

תגובות

1 thought on “זוכרים את דני זילבר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *