דף הבית » עונת 2013-14

זמן שלא בורח

[ 16 במרץ 2014 | 3,118 views | 4 תגובות ] | ירון בר לב

זמן שלא בורח

"אל תצפה למשהו מיוחד, אתה תתאכזב ממה שאתה הולך לראות", כך הזהירו אותי מכרים, בטרם צאתי לדרך הקצרה ממלון 'כפר המכביה', בו אני שוהה למגרש וינטר הסמוך.
בכדי להקל על האכזבה המובטחת המצפה לי, החלטתי לחלוק אותה עם חבר הילדות והשכן, צביקה אבנון, כיום תושב מודיעין, שלא שכח להצטייד במעיל כבד, כובע גרב, צעיף וכמובן מטריה.

בעוד עושים אנו דרכנו רגלית דרומה במורד רחוב פרץ ברנשטיין, צביקה, מתגלה לי כבעל זכרון פנומנלי, כאשר הוא נובר בהיסטוריה בת עשרות שנים ומעלה בפני עובדות שעם הזמן נמחקו מזכרוני.

"אבא שלי, לא רצה שאתקרב לענף הכדורגל, הוא טען שזה משחק ל'פושטקים' ובמקום כדורגל, אילץ אותי ללמוד לנגן בחליל", מספר צביקה ובטרם אספיק להרגע מגל הצחוק שתקף אותי, הוא המשיך בדבריו:" אתה הצלחת לגרור אותי למשחקי הפועל ר"ג ואם לא כח השכנוע שלך, מי יודע אולי הייתי מחלל באחת התזמורות". בדיעבד מסתבר שכח השכנוע שלי בשנות הילדות, דווקא עשו טוב. צביקה שרת בצבא הקבע בחיל האוויר, פרש בדרגת סא"ל והיום הוא עו"ד במקצועו (מה שבטוח – 'פושטק' הוא לא!!!).

כך פוסעים לנו בכיף, שעת אחר הצהריים של יום שישי, נסחפים אל תוך נוסטלגיה של שנות ה – 60-70, מכתש גועש, אליפות מדינה, תגרות ביציעים וגם מעבר לחומה, הליכות רגליות בשבת ממרכז גבעתיים למגרשים ברמת עמידר, בגלי גיל (היום, מתחם הבורסה)ואפילו עד למגרש המכביה בנמל ת"א הובילו אותנו רגלינו.
נותרו כמעט שעתיים, עד לשריקת הפתיחה של הדרבי. אני מציע להעביר את הזמן הנותר לשתיה קרה בבית הקפה שבכניסה לפארק הלאומי. "חם לי", אני מכריז באוזניו של החבר העטוף ומכורבל בשכבות מגן חורפיות ומסביר לו שיום קודם לכן יצאתי מטורונטו המושלגת, כשהטמפרטורה מורה על – 17 מעלות מתחת לאפס.

ההימור על הפסקת השתיה הצליח בגדול. הוזמנו להצטרף לשולחן של אוהדים אדומים, שמיד דאגו להכניס אותנו לאווירה ביתית, כאשר אחדים מהם הצליחו לזהות אותי ככתב העיתון 'חדשות הספורט' וכבנו של קצין המשטרה שהיה אחראי על כח השיטור במכתש. (ווואאא…טוב לדעת שהשנים לא גרמו לתווי פני להשתנות).
על ספלי קפה, בקבוקי בירה ומשקאות קלים החלו להישפך סיפורים מרתקים, שאך ורק אורדונים אמיתיים יודעים לספר, לשמוע וגם להגיב בדרך האורדונית המקורית.
למעשה כבר שם בבית הקפה, מרחק של כמה מאות מטרים מ'וינטר' , מבלי לצפות למשהו מיוחד, הבנתי שהאכזבה המובטחת לי, נשארה אי שם מאחור בגדר של אזהרה ותו לא.

על מה ומי לא דיברו שם? חשתי שאני נסחף בזרם הפרלמנט הלוהט, על כל גווניו וגילאיו השונים. דור ראשון ,דור שני ואפילו דור שלישי של היסטוריונים בתולדות הפועל ר"ג והמכתש , הבקיאים בכל פרט ופרט כאילו נולדו וגדלו לצידם של כדורגלני ועסקני הקבוצה עוד בשנות ה- 50.

 

Photo 14-03-14, 14 26 07

שמעון והפרלמנט

בוינטר עצמו, עשרים דקות לשריקת הפתיחה, המקהלה האדומה והססגונית, שולטת ללא עוררין , אך היציעים הצבועים בסגול,כאילו ובולעים את הדי שירי העידוד, הדים שבמכתש המשיכו להדהד גם בתום משחקי הדרבי הסוערים.
בחימום על הדשא, אני מצליח לחבר מתי מעט קצוות נוסטלגיות. הקפטן בוקסה ג'וניור(את אביו אבי, פגשתי ביציע), המאמן בן עמי(אביו מומו, אוהד שרוף לאורך שנים, נראה ביציע) והשוער מחליף פשכצקי(שנאמר לי שאביו עוד אוהד ותיק, נמנע מלהגיע מסיבות בריאותיות), אלה מהצד האדום ומנגד מתחמם בתלבושת הלבנה(מה קרה לצבע הסגול ???), נכדו של משה פרל, האיש שבמו רגליו הביא לנו את אותה אליפות היסטורית.
ליד הקווים אני מוצא את היו"ר המיתולוגי, חזי ויטקובסקי, שזיהה אותי בנקל, לאחר כשני עשורים שלא התראנו. בעמדת העיתונאים אני פוגש בעמיתי משכבר הימים, דוד שחם, המצפה כמו כולנו לצפות ולסקר דרבי חם ומסקרן.
על תצוגת הכדורגל על המגרש, מצד שתי הקבוצות, אדלג הפעם, בדיוק כמו אותם כדורגלנים שניסו לדלג על המהמורות הרבות במרכז המשטח הגרוע (כמעט כמו המכתש). אכזבה כמו שהגדירו זאת אותם מכרים שהזהירו אותי ???…שלילי !!!
לא הצטערתי, אף לא לרגע אחד, על כל הדרך הארוכה שהחלה בטיסה מטורונטו, דרך היציאה הרגלית מהמלון, דרך חנית הביניים המרגשת בפארק הלאומי והביקור במגרש הסגול.
לפגוש כל אחד ואחד מכם אורדונים, מקטנים ועד גדולים, לצפות בשחקנים מבטיחים תוצרת בית ולשמוע בסיום שגם נקודה אחת בקופה, תספיק לנו קרוב לודאי להתברג בפלייאוף העליון, הפכו את המיפגש לחוויה מדהימה ובלתי נשכחת . תודה לכם אנשים יקרים באדום!!!
ובאם הזכרתי את טורונטו, לא אסיים מבלי לגלות לכם סוד, בתקווה שלא תכעסו. האיש שהגן על שער היריבה, תומר חצ'ינסקי,הינו שכן שלי בטורונטו והבטחתי לאביו להנציח תמונה משותפת בסיום המשחק. שלא ברשותכם כך עשיתי.

להתראות חברים בפלייאוף העליון…

Photo 14-03-14, 17 25 17

DSCF6895

שמעון זר אביב, כתב "חדשות הספורט" משנת 1975 ועד לנסיעה לקנדה בשנת 1981. שותף להפקת החוברת מעונת העלייה 79-80.
אביו יחזקאל, רב פקד בדימוס במשטרת מרחב דן, היה תקופה ארוכה אחראי על כח השיטור במכתש וזכה לכינוי "השריף".
מייסד, מפיק ומשדר את תוכנית הרדיו "ישראל היום" בקנדה, זו השנה ה-26.
בעל טורים קבועים בעיתונות העברית בצפון אמריקה. מפיק הופעות לקהילות היהודיות וישראליות בקנדה.

תגובות מהפייסבוק

תגובות

4 תגובות »

  • צביקה אבנון כותב :

    שמעון כל הכבוד לך! היית ונשארת עיתונאי גדול. הצלחת לבטא בדרכך את הזכרונות והתחושות מהעבר בצורה נפלאה.

  • רפי מפילדלפיה ארה"ב כותב :

    כמה נכון שאנחנו האוהדים משפחה אחת גדולה.
    עם כל העליות ובעיקר הירידות נשארנו נאמנים למועדון!
    בואו נשאר מלוכדים וכך יבואו עלינו ימים טובים.
    גם במרחקים חי ונושם את הקבוצה.
    כתבה אמיתית ומרגשת ונסלח לך על התמונה המשותפת עם שוער הכח(מושאל ממכבי ת"א).

  • רפי מפילדלפיה ארה"ב כותב :

    כמה נכון שאנחנו האוהדים משפחה אחת גדולה.
    עם כל העליות ובעיקר הירידות נשארנו נאמנים למועדון!
    בואו נשאר מלוכדים וכך יבואו עלינו ימים טובים.
    גם במרחקים חי ונושם את הקבוצה.
    כתבה אמיתית ומרגשת ונסלח לך על התמונה המשותפת עם שוער הכח(מושאל ממכבי ת"א).

  • מיכה כותב :

    כתבה לעניין!!! וטוב ליזכור זיכרונות יפים! [ אייך שכחת את לוטו הגדול עם האופנים…]

    מיכה זר-אביב

הוסף תגובה !

באפשרותך להגיב או לשלוח טראקבק מאתרך. באפשרותך גם להירשם ולקבל עדכונים באמצעות RSS.

תגיות HTML מורשות לשימוש:
<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

הבלוג תומך בצלמיות. באפשרותך להירשם באתר Gravatar.