הם נולדו בשנות החמישים והששים, גדלו ברמת גן ובגבעתיים ומלווים מאז את הפועל ר"ג בכל מקום ובכל מגרש.
ברזומה של כל אחד מהם יש למעלה מאלף משחקים וההיסטוריה של הפועל ר"ג חקוקה על גופם ונפשם.
למרות הנסיון והשחיקה הם עדיין מתרגשים כמו ילדים מדברים קטנים כמו צעיף, כדור חתום וחולצת משחק.
חלקם באים היום למשחקים עם הילדים והנכדים ויודעים להעריך תקופות טובות ולהנות מהן.
לאות הוקרה על שנים רבות ופעילות קבלו רק חלק מהאוהדים שבלעדיהם זו לא הפועל ר"ג.
הם נולדו בשנות החמישים והששים, גדלו ברמת גן ובגבעתיים ומלווים מאז את הפועל ר"ג בכל מקום ובכל מגרש.
ברזומה של כל אחד מהם יש למעלה מאלף משחקים וההיסטוריה של הפועל ר"ג חקוקה על גופם ונפשם.
למרות הנסיון והשחיקה הם עדיין מתרגשים כמו ילדים מדברים קטנים כמו צעיף, כדור חתום וחולצת משחק.
חלקם באים היום למשחקים עם הילדים והנכדים ויודעים להעריך תקופות טובות ולהנות מהן.
לאות הוקרה על שנים רבות ופעילות קבלו רק חלק מהאוהדים שבלעדיהם זו לא הפועל ר"ג.
גדולים מהחיים.
סיכומים נעשה בסוף השנה-אבל אם לא נרד ו…אם ניקח את הגביע …אז הולכת לנו להיות ….מסיבת ה…מסיבות.
תודה רבה לך ירון על המחווה ,וכמובן גם לעזיז שצילם
בני סכנין ערערה וספגה עונש רדיוס נוסף תשחק גם מול הפועל רמת גן ברדיוס
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4359243,00.html
נקווה לשחזר את ההסטוריה.
גם לא לרדת.
גם לקחת גביע.
כמו לפני 10 שנים.
רק שלשם שינוי הפעם בגביע אנחנו לא הסינדרלה, אלא אנחנו אוכלת הסינדרלות.
ככה זה כשהסינדרלה האולטימטיבית רוצה לשמור על תוארה.
ירון! תמונות אדירות מרגשות ומזסכירות המון היסטוריה,
כל הכבוד על העלאת תמונות מדהימות אלו, ניזכרתי בלא
מעט אירועים ומשחקים שחוויתי בהם במהלך 50 שנות אהבתי
ואהדתי השרופים להפועל ר"ג שחלקם אפילו לא זכרתי כלל,
באמת בני הדור שלנו בגילאי 50-60 היום כדוגמת :
אריק בורוכוביץ,רוני אייזן,יורם איתן,ארז לסקי,גבי
קומוניסט,גיורא,אילן ברק,יענקל"ה ורד,אבישי יוניס,
אנוכי עוזי פרל וכדומה….מהווים את סיפורם האמיתי
והמיוחד של הפועל ר"ג וייחודיות/צבעוניות קהל אוהדיה;
אנו כיום מעל גיל ה 50 ועדיין : מתרגשים כילדים מכל
משחק כדורגל וכדורסל של הפועל ר"ג, מדברים בינינו מס"
פעמים ביום על הקבוצה ואוהדים, אוכלים את הלב ברמות
על כל הפסד, חרדים יום יום להישארות הקבוצה הקבוצה
בליגת העל, מעודדים כמו שהיינו בגיל 10 במכתש ועוד!!!
דווקא השנה אני חש שעומדת לפנינו עונה סופר מרגשת
והיסטורית שבה : קבוצת הכדורגל נישארת בליגת העל,
מגיעה לגמר…עם תחושת בטן שגם זוכה בשנית בגביע
המדינה, וקבוצת הכדורסל הכה כה אהובה עלינו ואנו
מלויים אותה זה שנתיים ברציפות תגיע למישחקי המיבחן
לעלייה לליגה הארצית העונה….ותעלה בזכות מאות
אוהדינו השרופים לליגה הארצית…בפרט ששלשום הפועל
חיפה הפסידה במגידו שהיה גורלי עבורנו והחזיר אותנו
למקום השני שממנו אנו נילחם בשיניים לעלות לליגה ארצית;
אחלה מקבץ. היו זמנים במכתש – ואינם עוד.
חבורה של חולי נפש, סוטים , בעלי הפרעה נפשית חמורה,סכיזופרנים, מזוכיסטים, חולי ירח, מעורערים ועוד ועוד .
בקיצור אורדונים גאים!
יוסי אתה צודק, זוהי מחלת נפש חשוכת מרפא אבל
אחלה מחלה!!!
תודה לירון על המחווה היפה לאורודנים הותיקים.
כל הכבוד,
מכיר כל אחד ואחד מהמופיעים בתמונות. מה שמלמד על אהדתי רבת השנים לקבוצה, לא יאמן איך שהזמן טס.
הרבה סיפורים יש לכל אחד מהאנשים הניפלאים שמופיעים בתמונות. אותי מלווה תמונה שהולכת איתי לכל משחק איך אבי ז"ל לוקח את אחי הגדול ברוך ואותי בגיל ארבע למכתש ז"ל שהיה עדין ללא דשא וללא יציעים מלא באלפי אוהדי הפועל ר"ג מכל השכונות של ר"ג וגבעתיים.(חלק אפילו באו בפיגמות) הסמל המסחרי של רמת-גן.כן זה היה בשנות החמישים המוקדמות.עם העליה הגדולה מעירק לרמת-גן. .שכונות שלמות התישבו לראות משחק של הפועל ר"ג במכתש. והיו שחקנים עבדו אז בעיריית גבעתיים כקוראי שעוני מים .(פרידמן וששון). היו ימים מופלאים והם הדבק שמדביק אותנו לטריבונות עד היום.
בעיון מדוקדק מצאתי גם את עצמי שם. עם הכובע האדום של טמבור.
גדלתי בגבעתיים ליד מגרש "מנורה" ושיחקתי תקופה מסויימת בנוער של קבוצת הכדורסל.
אני שמח שלמרות שאני גר רחוק באזור באר טוביה הצלחתי להדביק את הבן שלי בחיידק והוא אוהד שרוף של הפועל רמת גן כמעט כמוני ואנו מגיעים למשחקי הבית ולפעמים גם למשחקי חוץ באזור הדרום.
אולי הגורל ירצה שעכו וסכנין יירדו ובמקומן יעלו נס ציונה ויבנה, ואז נגיע ליותר משחקי חוץ… (רק שלא נפגש איתן בשנה הבאה בלאומית. טפו. טפו. טפו)
תודה ירון