דף הבית » שמואל מליקה

שמואל מליקה

admin

 

melika

שמואל מליקה גדל כשוער במכבי תל אביב, שיחק בקבוצת הבוגרים של המועדון, בבני יהודה,בהפועל חולון ובהפועל ראשל"צ.
לאחר שפרש מקריירת המשחק, המשיך מליקה בהפועל ראשון לציון כמאמן השוערים של הקבוצה הבוגרת ושל כל במחלקות הנוער. לאחר מכן עבר למכבי תל אביב שם שימש 10 שנים כמאמן נערים ומאמן שוערי מחלקות הנוער.
בתקופתו במכבי זכה ב-7 אליפויות וגביע אחד עם הקבוצות השונות. לקראת עונת 1993/1994 עבר מליקה לאמן את מחלקת הנוער של בית"ר תל אביב.
בעונת 1995/1996 עבר מליקה למחלקת הנוער של הפועל רמת גן, שם אימן עד יומו האחרון, למעט הפסקה בתחילת שנות האלפיים.
מליקה גידל וחינך דורות של שחקנים בינהם מיכאל זנדברג, שי בנאי, לירן ולדבוים, עדי פסח וליעד טפר.

הקשר להפועל ר"ג לא נגמר רק בזה- המשפחה כולה גדלה בגבעתיים בסמוך למכתש. אביו של שמואל, מאיר, היה שוער הפועל ת"א ונבחרת ישראל ואף חיזק את הפועל ר"ג במשחקי ידידות רבים.
בנו מאיר שיחק כחלוץ במכבי תל אביב ובנו השני, ירון, שיחק כשוער במכבי ת"א, בית"ר תל אביב, הפועל ר"ג וצפרירים חולון. היום הוא שוערה של קבוצת הוותיקים, הדאבליסטית של עונת 2012-13. נכדו אופק עושה את צעדיו הראשונים כשוער במחלקת הנוער של הפועל ר"ג.

ב 16 לאוגוסט 2011 נהרג מליקה, לאחר שרכב שחצה את הצומת באור אדום פגע בו בעת שרכב על אופנועו.

 

 

בעת שאימן את קבוצת הנוער של הפועל ר"ג בעונת 2006-7 נערך עמו ראיון על ידי חברו הטוב מוטי ברמן.

שמואל מליקה
שחקן, מאמן, אדם
כתב: מוטי ברמן

הוא גר בגבעתיים כבר יותר מ45 שנים,אשתו אוהדת שרופה של הפועל ר"ג,הבנים גדלו ומזוהים עם מכבי ת"א ותחת משרוקיתו גדלו שחקנים רבים וטובים שמפארים את הכדורגל הישראלי.
שמואל מליקה,שוער מכבי ובני יהודה ת"א בעבר והיום מאמן הנוער של הפועל ר"ג, חגג לא מזמן יום הולדת 60 ומציין יותר מ40 שנות עשייה בכדורגל כשחקן וכמאמן.

היום כשהוא מאמן את קבוצת הנוער שרצה בצמרת וחולמת על העפלה לחצי גמר גביע המדינה(המשחק ביום שבת הקרובה בפ"ת) הוא עדיין רעב.

מאת מוטי ברמן.

נפל בחלקם של אנשי מחלקת הנוער שלנו לעבוד עם אחד האנשים שהם מוסד בכדורגל הישראלי, ואני מתכוון לשוער העבר של קבוצות מכבי תל אביב, בני יהודה, מכבי פ"ת, הפועל חולון, הפועל ראשל"צ ונבחרת ישראל בכדורגל, שמואל מליקה. מליקה מאמן זו השנה השנייה ברציפות את קבוצת הנוער של המועדון, תפקיד אותו הוא עושה בהצלחה רבה העונה. נכון להיום נמצאת קבוצת הנוער מרחק 3 נקודות מגדנ"ע יהודה שבמקום הראשון ועם משחק חסר, כך שאפשר לומר ששמואל יכול "לעשות את זה" ולעלות ליגה עם הקבוצה, דבר שהוא מעבר לכל המצופה. נוסף לכך הגיעה קבוצת הנוער שלו לרבע גמר גביע המדינה, שלב שזה שנים לא הגיע אליו קבוצת הנוער של הפועל רמת גן.

מליקה נולד בארץ בשנת 1947 בשכונת התקווה. בגיל 14 הגיע עם הוריו לגבעתיים בה חי עד עצם היום הזה. את דרכו הספורטיבית החל בגיל 11 במכבי תל אביב, אנשים כמו דובל'ה מאליס, ברוך עזרתי ויהודה לבני קלטו אותו שם.

במכבי תל אביב שיחק מליקה עד קבוצת הנוער עימה זכה בגביע המדינה לנוער בכדורגל. השנתון בו שיחק מליקה הוציא שחקנים כמו מיקו בלו, גיורא שפיגל, צבי רוזן, אורי קדמי ורבים אחרים. בתקופה זו שיחקו כשוערים במכבי חיים לוין שהיה שוער נבחרת ישראל, ואשר גרטלר שהיה שוער נבחרת הנוער. מליקה ראה את דרכו חסומה ונאלץ לחפש לעצמו קבוצה חלופית.

בגיל 18 הוא מצא לעצמו בית חם בקבוצת בני יהודה ת"א. הוא החל לשחק בבני יהודה בעונת 65/6 עם שחקנים כמו יענק'לה גרונדמן (כמאמן שחקן), שלמה מהלל, משה עוזרי, צדוק מגער, האחים כהן, זכי מזרחי ועוד…

מליקה זומן באותה עת לנבחרת הנוער על ידי מאמנה דאז מילובאן צ'יריץ', וזכה עימה בגביע אסיה לאומות לנוער שנערך בבנקוק, שהיה אחד המפעלים החשובים והקשים. הוא היה אחד האחראים המשמעותיים ביותר להגעת הגביע לארץ. במשחק חצי הגמר של מפעל זה, קיבל את הציון המדהים 9.

ימים אחדים לאחר חזרתה של נבחרת הנוער ארצה, פרצה מלחמת ששת הימים, העליות והירידות מהליגות השונות הוקפאו, והליגה הלאומית דאז הוארכה לשתי עונות (60 מחזורים). בסוף אותה עונה, זכה שמואל מליקה בתואר הגבוה מכולם, שוער העונה וזאת על ידי שני עיתוני הספורט המובילים באותה תקופה, "חדשות הספורט" ו"מעריב".

באותה העת (עונת 68) זכתה בני יהודה בגביע המדינה הראשון שלה, מליקה היווה את עמוד התווך בזכייה זו, תוך שהוא עוצר שני פנדלים ברבע הגמר ובחצי הגמר בדו קרב בבעיטות 11 מטרים.

לאחר תום עונת 68' צורף מליקה לסגל נבחרת ישראל בכדורגל. "דבר בכלל לא פשוט באותה העת" – אומר מליקה – "לכל שחקן מקבוצה קטנה היה קשה להתקבל לנבחרת, תאר לך מה זה היה לשוער בייחוד עם החשבונות הפתוחים שבין מרכזי הפועל ומכבי על כמות השחקנים אותם הם שלחו לנבחרת".

עם הנבחרת שיחק מליקה באולימפיאדת מקסיקו 68', בה היו לנבחרת תוצאות מצוינות. עד לאותה תקופה היה זה השגה הגדול ביותר של נבחרת ישראלית אי פעם. הנבחרת הודחה רק בהגרלה בשלב רבע הגמר.

בסה"כ שיחק מליקה 3 משחקים בינלאומיים במדי הנבחרת, בהפסד 3:2 נגד אירלנד (בו שותף כאשר אירלנד כבר הובילה 0:3), בתיקו 2:2 נגד ארה"ב ובמשחק נגד נבחרתה הלאומית של גאנה בטורניר האולימפי במקסיקו, בו ניצחה ישראל 3:5. לצידו שיחקו במדי הנבחרת שחקנים כמו גיורא שפיגל, מרדכי שפיגלר, שמואל רוזנטל, חיים לוין, רחמים טלבי, מיקו בלו ורבים אחרים.

בסוף עונת 71/2, לאחר עזיבתם של שחקנים משמעותיים את הקבוצה, ירדה בני יהודה לליגה השנייה. מליקה חזר לקבוצת האם שלו, מכבי ת"א. שתי עונות בילה במכבי, כאשר הוא מחליף בין הקורות את שוערה הוותיק דאז, מיכאל (לופא) קדוש .

"בעונה הראשונה שם, שיחקתי רק חצי עונה וספגתי רק שישה שערים" – אומר מליקה – "היה חסר לי רק משחק אחד כדי להיבחר פעם נוספת לשוער העונה."

לאחר שלא הסתדר עם מאמנו במכבי ת"א, יצחק שניאור, עבר לקבוצת מכבי פ"ת של זאביק זלצר (ששימש מאמן שחקן), שם שיחק שתי עונות.

בעונת 75/6 עבר להפועל חולון ששיחקה אז בליגה השנייה (הארצית – שרק הוקמה). את הפועל חולון שירת מליקה 4 עונות מתוכן שנתיים בצמרת הליגה כמועמדת לעלייה לליגה הלאומית, אך הדבר לא עלה בידה.

 

בין השנים 79 ו-81 שיחק בהפועל ראשל"צ בליגה הלאומית (הראשונה) שם שימש כשוער מחליף, ובה גם החל בקריירת האימון שלו כמאמן השוערים של אפרים ויימן וכל שוערי מחלקת הנוער שלה. "בסיום אותה עונה, קניתי וו ותליתי את הנעליים" – אומר מליקה בהומור שכל כך אופייני לו.

כאן מתחילה למעשה קריירת האימון שלו. הוא החל את עבודתו בקבוצת מכבי ת"א, שם עבד 10 שנים כמאמן נערים ושוערים של מחלקת הנוער תחת ניהולו המקצועי של דב מאליס. מליקה: "הוא סגר איתי מעגל בכך שהיה בין אלה שקלטו אותי כשחקן שנים רבות קודם לכן, ועכשיו כמאמן". ב-10 שנים אלה זכה ב-7 אליפויות מדינה וגביע אחד (עם נערים ב') עם קבוצות המחלקה בהן אימן.

תחת ידיו עברו שחקנים כמו בניו מאיר וירון מליקה, שביט אלימלך, עמית לוי, אריק שריקי, אבי נימני, בן לוז, עופר לוי, האחים אלון וגדי ברומר, גבי אלבז ואחרים. "הייתה תקופה שאם היית פותח את דלת חדר ההלבשה של הבוגרים, היית רואה לפחות 8-9 שחקנים שהתאמנו אצלי" – מספר מליקה. עם שחקנים אלה עבד תקופות ארוכות של שתיים ושלוש עונות, ואפילו 4 עונות עם שביט אלימלך.

בעונת 93/4, עם סיום עבודתו במכבי ת"א, החל לאמן במחלקת הנוער של בית"ר ת"א, גם היא שם דבר בכדורגל הישראלי באותה העת. 4 עונות אימן שם, כאשר שחקנים כמו יניב אברג'יל, אודי כבודי ועוד רבים אחרים מתאמנים תחת הדרכתו.

 

או, כאן החל הרומן הארוך של מליקה (עונת 95/6) עם מחלקת הנוער של הפועל רמת גן. הוא החל לעבוד איתנו תחת ניהולו המקצועי של ראובן כהן. הוא עבד כאן במשך 5 שנים, שלוש שנים כמאמן נערים א' ושנתיים כמאמן קבוצת הנוער. באותם השנים שיחקו תחתיו שחקנים כמו מיכאל זנדברג, לירן ולדבוים, שי בנאי ועוד…

אומר שמוליק: "שלחתי לנבחרת הנוער של בני טבק את מיכאל זנדברג ואת לירן ולדבוים. ולדבוים נקלט בנבחרת וזנדברג לא. לאחר מכן נופה גם ולדבוים מן הסגל. לאחר הניפוי של מיכאל, ניסיתי לנצל את קשרי הידידות שלי עם בני טבק, במטרה להחזיר אותו מאחר וראיתי בו שחקן מצויין עם פוטנציאל אירופי מדהים והיה חבל לי שיתבזבז.

לא הצלחתי לשכנע את בני טבק. המזל היה שלאחר מכן, זאביק זלצר (מנהל העל ומאמן נבחרת הנוער) ראה אותו משחק בנבחרת בית ספרו (קלעי) והחליט מיידית לקלוט אותו לנבחרת הנוער ב', הוא גם המליץ להפועל פ"ת לקחת אותו עוד בגיל נוער.

אני שמח שהצלחתי לזהות את הפוטנציאל שלו מוקדם מכולם, תראה לאיפה הוא הגיע היום".
מליקה גם מעיד שהיה אחד מאלה שדחפו את זנדברג לחתום במכבי חיפה.

אומר עליו שחקנו לשעבר, מיכאל זנדברג, שחקנה של בית"ר ירושלים בהווה:
"מליקה אימן אותי בנערים א', במשך שתי עונות משום שעליתי מנערים ב'. היינו קבוצה לא מבריקה במיוחד אבל הייתה אווירה נהדרת. מליקה היה מלא תשוקה והוא מסוג האנשים שמעצבים שחקנים, לקחתי ממנו הרבה מהשמחה למשחק ומהגישה שלו איך להתייחס לכדורגל, ואני מיישם גם כיום חלק מהגישה הזו. אני זוכר בעיקר את האווירה הטובה ששררה כל הזמן בין השחקנים.בתור בן אדם הוא איש חיובי ואמיתי לחלוטין, רציני ואף פעם לא מסבן, תמיד נותן להתבטא ולא מתנהג כמו רס"ר בצבא. גם ה"ירידות" שלו על שחקנים הם תמיד בטוב טעם. אף פעם לא היו שחקני ספסל שהתמרמרו. היחיד שדומה כיום באימון בוגרים עם גישה כזו הוא אברהם גרנט"

בשנה השנייה שלו כמאמן נערים א', שונה השנתון בכדי להידמות לאירופה. כתוצאה מכך רוב שחקני נערים א' היו צריכים לחזור ולשחק שנה נוספת עם נערים ב', ומליקה נותר עם סגל שמנה 7 שחקנים בלבד. הוא יצא בחיפושים נרחבים אחר שחקנים שיוכלו לאייש את הסגל שלו. "פחדנו שבסוף העונה נרד ליגה" – הוא אומר – "צרפנו בחזרה 4 שחקנים מנערים ב' והבאנו שחקנים שלא ראו אף פעם מגרש כדורגל גדול, אפילו שחקנים מהמתנ"ס הבאנו". מאמציו נשאו פרי והוא גאה בעובדה שכבר במחצית העונה הצליחה הקבוצה להבטיח את הישארותה בליגה הראשונה. "עבורי" – אומר מליקה – "ההרגשה הייתה יותר מלזכות באליפות".

"ואם באליפות אנו עוסקים" – הוא ממשיך – "אז בשנה שלאחר מכן, זכתה קבוצת נערים א' של הפועל ר"ג באליפות המדינה". באותה עונה איישו את הסגל של מליקה שחקנים כמו חי חרזי, עדי פסח, ליעד טפר ועוד…

DSC_6276

קבוצת הנוער האחרונה שאימן ב 2006-7

DSC_7031

על הקווים במכתש כמאמן הנוער

noar 009

באימון קבוצת הנוער במתקן ב 2006-7

בעונה שלאחר מכן כבר קיבל מליקה את קבוצת הנוער של המועדון כאשר לצידו מתפקד אהרל'ה ויצמן כמנהל קבוצה. קבוצת הנוער שיחקה (ועדיין משחקת) בליגה הארצית (השנייה). בעונה זו דישדשה הקבוצה באזור הצמרת.

מליקה לא פתח את העונה שלאחר מכן כמאמן קבוצת הנוער עקב חילוקי דעות עם הנהלת המחלקה, והחליט לעזוב. הוא שוכנע להישאר ולקחת תחת חסותו את קבוצת ילדים א' של המועדון.

מליקה מציין את חזרתו בקשר הרגשי שלו למועדון – " עוד לא קרה לי, שנקשרתי כל כך למועדון כדורגל בתקופה כל כך קצרה של עבודה, כמו שנקשרתי למחלקת הנוער של הפועל רמת גן ולילדים הצעירים שלה. כנראה צורת הניהול המכובדת, תנאי האימון הנוחים והחום שהוקרן לכל עבר ע"י אנשים טובים מסביב, גרמו לי לרצות ולהישאר במועדון הזה" – נזכר מליקה.

כבר לאחר חצי עונה החליטה ההנהלה המקצועית להחזיר אותו אל קבוצת הנוער מאחר והקבוצה כשלה במרבית משחקיה. מליקה שינס מותניים ואימן במקביל את שתי הקבוצות למשך מספר מחזורים עד שנמצא מאמן שיחליף אותו בילדים א'. קבוצת הנוער הצליחה לסיים את הליגה במקום השני המכובד כשרק פסע בינה לבין עלייה לליגה הבכירה. תיקו ביתי, שלא היה מחויב המציאות, נגד הפועל ירושלים, תוך החמצה של בעיטת 11 מטר בדקה האחרונה, השאיר את הקבוצה בליגה השנייה.

בסיום עונה זו התחלף הצוות הניהולי והמקצועי במחלקת הנוער ומליקה לא מצא את מקומו בצוות המקצועי החדש של מחלקת הנוער. כאן לקח לעצמו מליקה חופשה ארוכה, אך בעונת 2005/6 נקרא שנית לדגל ושוב לאחר שהתעוררו בעיות בקבוצת הנוער. הוא הגיע במחזור השישי ועבר עם הקבוצה עונה בינונית. בסופה של אותה עונה הגיעו רק שלושה שחקני נוער לסגל הקבוצה הבוגרת (עידן נעים, שלומי צבאג ואיתי בוקסנבאום). הקבוצה סיימה את העונה במקום החמישי. בעונה זו ממשיך מליקה ומאמן את קבוצת הנוער, בה הוא עושה עבודה מצויינת. הקבוצה נמצאת בעמדת זינוק טובה לעלייה לליגה הראשונה, וכן הגיעה לשלב רבע גמר גביע המדינה לנוער עם אפשרות ריאלית להגיע לחצי הגמר.

מה המוטו שלך כמאמן?
"היות וגדלתי במכבי ת"א ובבגרותי שיחקתי בבני יהודה, קבוצות שנחשבו כמשחקות כדורגל התקפי ויפה לעין, זה מה שאני רוצה לראות מהשחקנים שלי. ולשם כך אני דוגל בשלושה דברים:
עבודה קשה, עבודה קשה ועוד פעם עבודה קשה. שיטות האימון שלי מתבססות על תרגול אינסופי עם כדור, אני לא חסיד של העבודה ללא כדור, כי זהו שם המשחק.

התמקדתי באימון ילדים ונוער כי זו למעשה אהבתי. אני רואה כגולת כותרת את העובדה שאני מצליח להעלות שחקנים לקבוצות הבוגרות ולנבחרות הנוער, מעבר להישג הקבוצתי של זכייה בתואר כלשהו, שהוא כשלעצמו חשוב.

הסיפוק שלי עצום לשבת מול מסך הטלביזיה ולראות שחקנים שאימנתי, קשה לי לתאר את ההרגשה, זה תענוג עילאי.

אל תשכח גם שכיום אני מגדל לא רק שחקנים אלא גם מנהל קבוצה חדש ומכניס אותו לעניינים."

הילדים שלך ראו אותך משחק?
"כן, ואפילו במכתש. מאיר ראה אותי במשחקים בודדים בלאומית וירון ראה אותי רק בארצית. עצרתי פה אפילו פנדל במכתש כששיחקתי בהפועל חולון ושני הבנים ישבו מאחורי השער שלי."

ספר לי על המשפחה

"אבי, מאיר, שיחק בהפועל ת"א בין השנים 34-51, בנבחרת הפועל ובנבחרת ישראל. בהפועל ת"א החליף אבי את וילי ברגר, ואת אבא החליף יעקב חודורוב הגדול. אבי והמשפחה עבדו בתחזוקת מגרש הכדורגל של הפועל ת"א בשכונת מונטיפיורי, ואחר כך במחצבה שהייתה בגבעתיים שלימים הפכה להיות איצטדיון ה'מכתש'.

למרות הזיקה שלי להפועל, שיחקתי במכבי רק בגלל שהילדים מהכיתה והשכונה יצאו אז באופניים למגרש קריית שלום שהיה הכי קרוב אלינו. כך הגיעו גם ילדיי למכבי. מאיר התפתח כחלוץ בעל יכולות טכניות טובות, ולדעתי היה אחד המהירים בארץ. בגיל 30 נקטעה הקריירה שלו לאחר פציעה בברך. ירון, בני השני, שמר על המסורת של סבא ואבא והפך שוער. היה לו פוטנציאל אדיר, יכולת וידע אבל גם חוסר מזל משווע.

גם נכדי, רוי, בנו של מאיר, מגלה סימנים ברורים של חלוץ, אפילו יותר מאבא שלו. הוא משחק במכבי ת"א, שם הוא מלך שערי הקבוצה ומרכיב חשוב בהצלחתה.

הנכד השני שלי, אור, בנה של בתי רחל, משחק בביה"ס לכדורגל של הפועל רמת גן. בלי נדר הוא יהיה שחקן בטרום ב' בשנה הבאה. תתפלא אבל גם הוא…שוער."

איך הסתדרה אשתך ציפורה עם הקריירה שלך?
"אתה רואה, אנחנו רק 40 שנה ביחד, אם לא היה לה טוב היא לא הייתה נשארת איתי. עכשיו ברצינות… היא אוהבת את מה שאני עושה, אולי מתוך הרגל, עוד לפני שהתחתנו היא ידעה עם מי יש לה עסק. דרך אגב, היא ואבא שלה ז"ל, הם אוהדים שרופים של הפועל רמת גן והיו באים לכל משחק עוד משנות ה-60' המוקדמות, שנות הזהב של הפועל רמת גן."

מה אתה זוכר מהפועל רמת גן באותה התקופה?

"כששיחקתי בבני יהודה, היינו משחקים בבלומפילד כמגרש ביתי, כשהיינו נכנסים לצרות קיומיות היינו מעבירים את משחקי הבית שלנו ל'מכתש'. הייתה עונה אחת בה שיחקנו את כל משחקי הבית במכתש. אהבתי מאד לשחק פה כי זהו מגרש ביתי מובהק, אך כשבאתי לכאן כקבוצה אורחת נגד הפועל רמת גן, זה היה לא פשוט בלשון המעטה לשחק פה. היתה פה קבוצה מצוינת וכל משחק היה סרט. אבל כקבוצה ביתית היו לי רגעים גדולים פה, אפילו נשארנו בליגה בזכות האיצטדיון הזה."

בוא תגיד משהו בלי שאשאל אותך

"שמע, יש לי בערך 400 משחקי ליגה, 15 שנות משחק ו-25 שנות אימון במחלקות נוער אבל אני מרגיש כאילו עוד לא עשיתי כלום, עדיין מורעב."

אומר עליו יוני אבני, מנהל קבוצת הנוער:

"הכרתי אדם מאד יסודי שיורד לפרטים הקטנים בצורה מטורפת, אם זה מים לשחקנים, כדורים… זכור לי מקרה ששיחקנו נגד הכח, שבת גשומה, בוץ בכל המגרש. איך שאנחנו יוצאים מהמכתש הוא אומר לי, שמע יוני, קח עוד סט של חולצות להחלפה במחצית.

היחס שלו אלי הוא מעל ומעבר, אין יום בו הוא לא מדבר איתי בטלפון או נפגש איתי. מעולם לא התנשא עלי הוא משתף אותי ומתייעץ בי בהחלטות שהוא לוקח, לפעמים שומע לי ופעמים לא, אבל תמיד קשוב למה שיש לי לומר ועוזר לי לבצע את תפקידי כמנהל הקבוצה.

בתור איש כדורגל, התרשמתי מהכבוד והיחס שהוא מקבל מאנשי מקצוע בתחום אם זה כדורגלנים, שופטים, מאמנים או שחקני עבר.

כל השחקנים, מזה שלא רואה דשא ועד ראשון הכוכבים, כולם מעריכים אותו כמקצוען ואישיות, הוא משמש להם דמות אב. הם מדברים איתו ומתייעצים בו גם בנושאים אישיים שאינם קשורים לתחום הכדורגל.

מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מחוש ההומור המפותח שלו, הוא איש מצחיק בצורה בלתי רגילה ומשרה אווירה נוחה ולבבית באימונים, גם לאחר הפסדים.

יש דבר שמאפיין אותו לכל אורך השנים, ואתה יכול לשאול שחקנים שכיום הם בליגת העל, יש את השפה העברית ויש את שפת מליקה. השפה שלו כוללת ביטויים כמו: 'יה-בה-יה' (כאשר הוא מתלהב או נדהם) או 'באת לשתות לי את הדם', 'באתם לאכול לי את הכבד' (למה אתה עושה לי את זה), 'באת עם חצאית' (לשחקן שלא יורד לגליץ' או לא רוצה להתלכלך בבוץ)

בהתלהבות שלו ובחוסר השובע שלו מהמשחק ולמרות גילו, הוא מצליח להרעיב מחדש שחקנים ששבעו מהמשחק. אצלו כל אימון וכל משחק הם כאילו הראשונים שלו."

אומר עליו שחקנו לשעבר, שחקנה של הפועל נצרת עילית בהווה, ושל הפועל רמת גן ומכבי פ"ת בעבר, שי בנאי:

או הו, אחד הגדולים, אני חולה עליו, בן אדם נדיר ומאמן מצוין, ואת זה אני אומר לך מעמקי הלב. אדם אנושי שאוהב את הסובבים אותו ולהפך. לפני הכדורגל הוא בן אדם.

שלוש שנים שיחקתי אצלו ואהבתי כל רגע, גדלו אצלו שחקנים כמו מיכאל זנדברג, לירן ולדבוים ואני. לקחנו איתו אליפות וביתר השנים התמודדנו בצמרת. יש לי רק מילים טובות להגיד עליו מבחינה מקצועית.

אני זוכר משחק אחד כשהיינו בנוער, נגד מכבי יפו באיצטדיון 'גאון', מליקה אימן אז את נערים א' ובא רק להדריך אותנו במשחק הזה, היה שחקן אחד בשם חנן כהן, במחצית מליקה קרע אותנו כשאמר לחנן, בשפה המיוחדת שלו, 'וולאק, אתה כמו המשטרה, תמיד מגיע אחרי האירוע'. זה היה משחק מתוח מאד אבל בסוף ניצחנו את יפו ונשארנו בליגה. מה אני אגיד לך אין שני לו."

5

צופה במשחק וותיקים ובבנו השוער ביציע המכתש בעונת 2009-10

184277_10150132480262733_4948767_n

שמואל מליקה ליד נכדו אופק, בפעם האחרונה במכתש בעת משחק האוהדים בשבת בבוקר לפני הריסת המגרש