דף הבית » משה רסקין

משה רסקין

ירון בר לב

mr09

פטירתו של משה רסקין, היא אובדן של עוד אחד מעמודי התווך של המועדון שרסקין היה מראשוניו ואם זכרונו לא היה בוגד בו, היינו יכולים לשמוע כבר לפני כמה שנים טובות את סיפורה המלא של הפועל ר"ג ולהתוודע סופית לזכויותיה במכתש בצורה שמעולם לא שמענו וכנראה גם לא נשמע, כי משה רסקין והמכתש היו שמות נרדפים במשך שנים רבות,עוד בטרם נולדנו.
שנים שמכילות בתוכן את הקמת מדינת ישראל,דרך מפעל ההגנה והציונות כולל בנייתה של הפועל ר"ג ממועדון שכונתי קטן למועדון מפואר בליגה הראשונה עד סוף שנות השישים.
ביום שני, ה 08-03-2011 בלילה, נפטר רסקין בגיל 88 בעוד המכתש נושם מצד שני את נשימותיו האחרונות ומחכה לנס תחיית המתים.

משה רסקין ז"ל שיחק בהפועל ר"ג בין השנים 1937-1954 ורשם 140 הופעות במהלכן כבש 49 שערים. לאחר פרישתו ממשחק ב1954, עבר לנהל את הפועל ר"ג עד סוף שנות השישים, במהלכן זכתה הקבוצה באליפות בשנת 1964. בין היתר הוא שיחק גם בהפועל ת"א אך תמיד היה חלק בלתי נפרד מהפועל ר"ג, מגבעתיים של פעם ואף נטל חלק פעיל במלחמה נגד הנאצים ובסיוע לעליית שארית הפליטה לארץ.

במהלך מלחמת העולם השנייה שיחק רסקין במדי נבחרת הצבא הבריטי, בין היתר במשחקים בינלאומיים באיטליה ובלוב.
במהלך מלחמת העצמאות שירת כמו רבים מתושבי שכונת בורכוב בחטיבת אלכסנדרוני. אחיו יאיר, נפל חלל במלחמה. שמות שניהם מתנוססים על הכסאות במכתש.

כמנהל הקבוצה, נחשב רסקין למקצועי ואבהי ולמי שנטע את היסודות עליהן התבסס המועדון עשרות שנים קדימה. בתקופתו ייצר המועדון שחקני בית רבים וטובים שהיוו את הבסיס לדורות הבאים ושמר בקנאות על הצביון הבייתי.
כשעזב את הפועל ר"ג בסוף שנות השישים, החלה תקופה חדשה אבל שמו תמיד ריחף במכתש ואלה שהיו שחקניו הפכו למאמנים כמו זבולי אייכן, משה פרל כמנהל קבוצה, ראובן כהן ועוד.
במשך שנים רבות לאחר פרישתם הם חלקו יחד את אותו שולחן בבית קפה קבוע ברמת גן, עד שרסקין עבר לגור אצל בנו בחולון לאחר פטירת אשתו.

בדצמבר 2006, נערך לכבודו טקס הוקרה מרגש במכתש, בו הוענק לו גביע ע"י חבריו הקרובים מהקבוצה.מלווה בבני משפחתו הוא עלה נרגש למגרש אותו הכיר מילדות .
"מתרגש?" שאלתי אותו. "בידיים שלי חרשתי את האדמה הזאת" הוא ענה בעודו מסתכל על 200 הצופים שמחאו לו כפיים בהתרגשות וקראו בשמו.
בהספד שהקריאה בתו דפנה בלוויה היא הודתה להפועל ר"ג על הטקס לכבוד אביה,מלח הארץ,שמצידו ידע רק לתת להפועל ר"ג את כל מה שיכל. יהי זכרו ברוך.

והנה מה שנכתב על אותו מעמד ב 16/12/2006 באתר המכתש:
"בסצינת הסיום של הסרט המצוין "להציל את טוראי ראיין" ניצב גיבור הסרט בבית העלמין בנורמנדי שם קבורים חבריו, שחלקם קיפח את חייו בנסיון להציל את ראיין עצמו מהגורל המר שרדף אחריהם.
איתו בבית העלמין היו גם בני משפחתו הקרובה שנסעו איתו ביחד לנורמנדי כדי להשתתף בטקס לציון 45 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה.
טוראי (במיל) ראיין, בן 80 ומשהו, עמד בבית העלמין. בהה במצבות חבריו ומחה דמעה של התרגשות מהולה בהרבה מחשבות וזכרונות.
זה מה שעלה לי בראש כשראיתי היום(לראשונה) את משה רסקין, מלווה בבני משפחתו וחבריו מהפועל ר"ג, כשהוא עולה על כר הדשא במכתש בדרך לטקס ההוקרה לכבודו.

הסתכלתי עליו וקראתי בדיוק את מה שהוא חושב. הוא חשב על הימים שבהם היה גוש של כורכר מאחורי השער המזרחי, הוא חשב על הימים שלו כשחקן במועדון ,על ימי מלחמת השחרור ,על חטיבת אלכסנדרוני,על החברים מהפועל ר"ג שנפלו , על הימים שלו כמנהל הקבוצה,על השחקנים שהביא ושלחלקם היתה תרומה משמעותית להישגי הקבוצה, על האליפות ההיסטורית(שאפשר עכשיו גם לראות אותה בdvd) ,על העבודה לצידו של דוביד המנוח ובעיקר על כך שגם כארבעים שנה אחרי שעזב, הפועל רמת גן שלו, זו שבמו ידיו הוא עזר לבנות אותה, עדיין חיה ונושמת.
העבודה שלו(וכמובן של אלה שעבדו לצידו) ,לא היתה לשווא. בזווית עיניו ראיתי דמעה. שאלתי אותו אם הוא מתרגש והוא ענה לי בקול רועד:"בידיים שלי חרשתי את האדמה הזו.." מה להגיד לכם. חונק.
הוא זה הפועל רמת גן האמיתית של פעם. של שכונת בורוכוב, של האידיאליים ושל הסמל .

2kana2007 003

mr01

mr02

mr03

mr04

mr05

mr06

mr07

mr08

mr010