דף הבית » מאיר כהן

מאיר כהן

admin
rg-tamra 096

מאיר כהן במרכז התמונה במשחק במכתש

מי לא מכיר את מאיר כהן, מהאוהדים המקורבים למועדון, להנהלה ובפרט למחלקת הנוער. שלושה בנים יש לו לכהן, כולם שיחקו בהפועל ר"ג – ישראל, אייל ותומר. ישראל כהן גם הצליח יפה מאוד בליגה הראשונה ורק פציעה מסובכת גמרה לו את הקריירה בגיל שעוד לא היה מאוחר להמשיך.

ראובן כהן, קפטן קבוצת האליפות, שהיה בשנות התשעים מנהל מקצועי במחלקת הנוער, כתב מקאמה על האוהד המקורב כהן. הנה כמה משפטים: "זהו סיפור על בחור ממוצע קומה / שאפשר ללמוד ממנו על אהבת אגודה / כדורגל, כדוריד וכדורסל / לא חשוב, העיקר להוציא מרץ וחסל / אומרים עליו שהוא משוגע ומטורף למכתש / אבל שימו לב הוא אף פעם לא מסתפק במה שיש / אי אפשר לספר לו סיפורים ואגדות / כי הוא כתב אותם, וחיבר גם מנגינות".

בעצם, אתה משפחה של הפועל ר"ג. ההבדל בינך למשפחת בוקסנבוים הוא שאתה לא שיחקת כדורגל, אבל שלושה ילדים בקבוצה היו לך.
מה זה משפחה של הפועל ר"ג? אני הייתי הפועל ר"ג וכתוצאה מזה זה הפך למשפחה של הפועל ר"ג.

אבל לא היה לך אבא אוהד הקבוצה, אתה התחלת.
אני התחלתי, כן. אני התחלתי כי השכנה שלי היתה שושנה, לא זוכר את שם משפחתה, אחר כך היתה היימן. גרנו בשכנות, ברחוב חצור בר"ג. היא היתה החברה של צביקה היימן והייתי הולך איתה למשחקים. ב-64 התחלתי ללכת, ובדיוק לקחו אליפות והיתה עונה מרגשת ומשם זה התחיל להידבק. הייתי בן 14. במקור אני בא מבית דתי, למדתי בבית ספר יבנה. הייתי אומר להורים שלי שאני הולך לבני עקיבא והייתי הולך במכתש. ככה זה התגלגל.

מה אתה זוכר מעונת האליפות?
את הגול של משה פרל. היתה חוויה. היא היתה מכניסה אותי דרך השער של השחקנים, והיה בטון כזה שם, לפני שבנו את היציע של קרני, ועל הבטון הזה עמדתי. הייתי קטן כזה, והגול היה בשער היציע של העמידה, אז בקושי ראיתי, אבל אני זוכר שהיתה התרגשות כזו. יש שני מצבים שאני לא יכול לשכוח אותם. הגול הזה ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הגול של אוננה נגדנו בשנת 71. כמה היה לי קשה. זה משחק שלקח לי שנה להתאושש ממנו, ואני לא מדבר על השבוע הראשון שלא ישנתי בכלל. מי שלא ראה את המשחק הזה לא יודע מה זה הפועל ר"ג. היתה לנו עונה חלומית, כל משחק היינו באים, נותנים 3-2 והולכים הלאה כאילו יתר הקבוצות זה אוויר. היתה קבוצה טובה. קדמי, חזום חזום, אברם לב, שוקי. דני קופמן היה משחק מפעם לפעם.

הוא התחיל אז.
הוא היה ילד. לפני כל משחק אני ואבי שפנצר היינו באים לבית של קופמן, שותים כוסית קוניאק לחיים, והולכים למשחק. היתה עונה חלומית. לא היתה בכלל אופציה שלא נעלה. רק שיעברו 90 דקות ונלך הלאה. ופתאום בומבה כזאתי. אני זוכר אנשים בכופר בוכים, תוקעים את הראש בקיר, ובוכים.

עד היום מדברים שהיתה מכירה שם, כל הקטע הזה בין דגמי לאברם לב.
קשה לי להאמין, קשה לי להאמין. זה שיש מכירות זה בטוח. אם לקבוצה אחת לא איכפת מהמשחק, אז אולי. אבל קשה לי להאמין שאתה צריך לעלות ליגה ותמכור משחק. בייחוד שדיברו גם על אברם לב, ואבא שלו היה מוותיקי הפועל ר"ג. אז כשאתה גדל בבית כזה קשה להאמין שאתה יכול למכור את האגודה שלך. אני לא חושב שהיתה מכירה. אם הכדור של שוקי דנישבסקי היה נכנס, הכדור קלע במשקוף, אז איזה מכירה יש? זה היה דקה 90, היינו מנצחים, עולים והולכים הביתה.

אתה אחד האוהדים המזוהים עם הקבוצה ולא רק בגלל הבנים שלך.
כן. הייתי קם בבוקר ביום שבת, בשמונה וחצי הייתי מגיע למכתש. משחקי ילדים, נערים, נוער, ואחרי זה בוגרים. אז מטבע הדברים שחקן נוער שהופך לשחקן בוגרים מכיר אותך עוד כשהיה ילד. הם יגידו לך שמאיר זה כמו אבא שלי. יובל נעים היה מחכה לי בשלישות והייתי לוקח אותו למכתש למשחקים או לוקח אותו הביתה לשיכון דן אחרי משחקים. עוד כשהיה בילדים א' וילדים ב'. תשאל את יובל נעים, הוא יגיד לך שמה שמאיר עשה בשבילי אף אחד לא עשה בשבילי. והיה את פטרושקה, או שמוליק (דובקובסקי), או בינשטוק, תומר ברזילי וכל מיני שחקנים שלא הגיעו לבוגרים. אז הם גדלים איתך ואתה משתדל לעזור, לא רק בחומריות, אלא גם במילה טובה ועידוד, וזה עוד לפני שהילדים שלי שיחקו.

מילאת גם תפקידים בקבוצה.
בבוגרים הייתי חבר הנהלה איזה שנתיים עם אבירי, קובי שוחט, הוברמן, גם שפנצר היה. במחלקת הנוער הייתי מנהל קבוצה מפעם לפעם, אבל יותר שנים אוהד.

היית גם בכדורסל, בכדוריד.
הכדוריד פעם שיחקו בגן אברהם. הפועל ר"ג נגד מכבי הארזים. אז חמי זכרונו לברכה, אז אשתי עוד היתה חברה שלי, אמר לה – לכי, לכי, תראי את החבר שלך סוחב שחקנים על הכתפיים ברחוב הרצל. זה היה כשניצחנו בדרבי. לכדוריד הייתי הולך הרבה. איגור (ביאליק) היה, הופמן היה שוער, ישראלי.

וכדורסל?
מהתקופה שקפלן בא, כן. האמת הייתי הולך לקלעי עוד כששיחקו במגרשים הפתוחים, אבל לא הרבה. אבל כשקפלן בא לארץ עוד כשהיינו בליגה השניה, כשעלינו על חשבון אליצור ת"א, הייתי בא כל אימון, כל משחק. בהתחלה שיחקו בשיכון חברת החשמל עד שעברו ליד אליהו. הייתי מעורב בכדורסל בתור אוהד מקורב. בא, הולך, עוזר.

hilel

מאיר כהן פורץ בשמחה למגרש בעונת 1990-91

מה אתה יכול לספר על האוהדים של אז? היתה מסה של אוהדים והיו גם אוהדים אלימים שהיו הולכים מכות.
קודם כל, השנה הייתי בארבעה משחקים במכתש והפתיעו אותי מאוד הכמות של המעודדים. זה יפה מאוד. עשה לי טוב על הנשמה. אבל מפעם אני זוכר משחק מול הכח ועמיקם ריקלין, אוהד הכח ששיחק כדורסל במכבי ר"ג, קיבל מכות. מה זה הרגו אותו במכות, בעיטות בראש. האוהדים היו אז יותר אלימים כי היו יותר הרבה, וכשיש יותר הרבה יש יותר כוח, אתה מרגיש יותר חזק, והיתה אווירה כזו שבמכתש אוהדים יריבים צריכים לקבל מכות. היום כבר לא מפחדים במכתש כל כך.

מי היו האוהדים הדומיננטיים?
היו החבר'ה של הכורדים, היו חבר'ה מכיכר נוח, האחים רוקח. היה לוטו, שהיה שכן שלי. אני זוכר שאחרי שעזב לבאר שבע ולא היה בר"ג ארבע או חמש שנים, צייה השיג את הכתובת שלו והגענו אליו והבאנו אותו מבאר שבע למשחק כדורסל, ואיך הוא התרגש. היתה לי קורטינה עם מהלכים ידניים, נסענו צייה, שפנצר ואני והבאנו את לוטו.

צייה היה משוגע.
צייה היה מה זה… אוהד חמום מוח, אבל אוהד אמיתי, מוכן לעזור תמיד. בא כל משחק, נוסע כל משחק. אוהד מאוד שרוף.

היו אימונים במכתש שאני זוכר עם 500-400 איש.
כן, פעם אפילו עשינו תפילה לפני המשחק ההוא מול מכבי יפו ביום שישי בלילה. היו פה 1,500 איש. תראה, הקבוצה היתה יותר למעלה בכדורגל הישראלי, וחוץ מזה אז לא היה מה לעשות. לא כמו היום שיש אינטרנט, כל מיני משחקים לילדים, טניס. אז היה כדורגל וקצת כדורסל, פה ושם כדוריד. פעם בשעות הפנאי היית הולך לאימון של הפועל, אם הצלחת לדבר כמה מילים עם רוני קלדרון או עם יוז'י (סורינוב) אז היית מאושר.

מה אתה זוכר מהעונה עם קלדרון וסורינוב?
בזיכרון שלי זו לא עונה שנהנינו, עונה שבאה עם הרבה יסורים. כל ניצחון היה קשה, היתה עונה ברדקיסטית. לא כמו העונה של 71-70 שהכל דפק יפה. פה כל ניצחון היה קשה והיה המשחק ההוא בעכו שהעכיר את האווירה. אם הזיכרון שלי לוקח אותי נכון, היתה אווירה שזו לא הקבוצה שלנו, ולא בגלל הכמות של השחקנים הזרים שהיו לנו. בוא נאמר שהקבוצה היתה יותר מנוכרת לאוהדים. אני זוכר משחק אחרון בעונה מול שעריים בחוץ. היינו צריכים לנצח ובני יהודה צריכים להפסיד בחדרה כדי שאנחנו נעלה. אנחנו הפסדנו ואז הפיצו שמועה שבני יהודה הפסידו בחדרה, וכמה בכיתי, כמה צרחתי שפספסנו, עד שאמרו שבני יהודה ניצחו.

עוד משחקים שאתה זוכר.
פעם שיחקנו בקרית שמונה, היה מזג אוויר די קייצי בת"א, זה היה בעונה של 71-70, ואני באתי מהצבא ישר ואבי שפנצר בא מהבית ופתאום התחיל לרדת מבול, ואני זוכר אותו כזה מסכן, ילד, הורדתי את הדובון, נתתי לו שלא יתקרר לי. אחר כך נסענו לבית הארחה איפה שהקבוצה היתה, ויפרח, אבא של רוני יעקובסון, נתן לכל אחד כוסית קוניאק שנתחמם. מה עם יעקובסון, עוד חי?
אני חושב שכן.

כמה אנשים מהיום מכירים שהיה פעם יעקובסון בר"ג?
אז בעצם הקשר שלך לקבוצה מתחזק כשהילדים שלך הופכים לשחקנים במחלקה ואחר כך בבוגרים.כן, ודאי.זה חלום של אוהד, שהבנים שלו ישחקו בקבוצה הבוגראני לא יודע ברמות כיום, עד כמה אוהדים הקבוצה עבורם זה האשה הראשונה או השניה, לא חשוב הסדר, אבל אז היה שהקבוצה בלוול גבוה מאוד בחיים שלך, ואתה מאוד רוצה שהבנים שלך יהיו שם.

img2515zn3

אב הבנים – אייל (מימין), ישראל ותומר

מה היו ההישגים של ישראל ואייל בבוגרים?
ישראל התקדם דרך הפועל ר"ג, היתה לו אפשרות. הפועל ר"ג היתה בליגה השניה והוא עבר להפועל פ"ת בליגה הראשונה. שיחק בה הרבה שנים, אחר כך בהפועל חיפה ואז נפצע שם. ניסה לשחק עוד באשקלון, אבל הפציעה גברה עליו. ואייל שיחק, התקדם מהפועל ר"ג לראשל"צ לא בגלל שהוא רצה אלא בגלל שר"ג לא רצו אותו כל כך, זו האמת. ויצא לו לטובה כי שיחק בראשל"צ שלוש שנים, ואחר כך בבית שאן ובאשקלון.

מי מהם הצליח יותר בהפועל ר"ג?
ישראל. היתה לנו עונה שהיינו בליגה השלישית, כשבוקסה בא לאמן באמצע אחרי שהיו בתחתית. בשביל לעלות היו צריכים לעשות 95 אחוזי הצלחה. ובוקסה דווקא האמין ואז ישראל נתן עונה מצויינת. היה משחק חוץ, לא זוכר איפה, שישראל היה פצוע ובוקסה אמר לו – תשחק, תעשה גול אחד ואחרי זה ננצח 0:1 ונלך. וכך היה. פריצה אחת, הרים, טאק, 0:1 והלכנו הביתה. אומנים היינו בליגה השלישית, אבל מבחינת אווירה, כדורגל, נצחונות, היתה באמת עונה חלומית מה שנקרא. ואחרי העונה הזו ישראל עבר להפועל פ"ת. הוא בכלל לא רצה לשחק בליגה השלישית, אבל משה שטרן שיכנע אותו. אמר לו תשחק, תעלה אותנו ליגה ובשנה הבאה אני משחרר אותך.

ואז אתה מתחיל להתפצל בין הילדים. כבר לא רק הפועל ר"ג.
לא, דווקא כן הולך להפועל ר"ג. אני זוכר משחק גביע, שיחקנו בחיפה באמצע השבוע נגד הפועל חיפה, והפועל פ"ת שיחקו נגד הפועל ת"א, ניצחו 0:3, וישראל בישל שלושה גולים, עשו פנדל עליו וזה, וכל רגע מישהו מצלצל לי – איזה אידיוט אתה, למה לא באת לפ"ת.

מה גרם לך להתרחק מהקבוצה?
הגיל. ואתה יודע, מגיעים אנשים חדשים, דור שלא ידע את יוסף.

אבל יובל נעים שגידלת מאמן כיום.
עם יובל אני בקשר. מדבר איתו לפחות פעם בשבוע בטלפון, או לפני משחקים חשובים. אומר לו – שיהיה בהצלחה, תתנהג כמו בן אדם.

והוא עדיין מתפרע לפעמים.
תאר לך אם לא היו אומרים 'תתנהג כמו בן אדם', איך הוא היה מתנהג. הכל יחסי. אבל הוא בסדר. לפי דעתי, בהבנה שלי בכדורגל, ואני לא מבין כזה גדול, העונה האחרונה הוא עשה עונה גדולה מאוד. רצו רק להישאר בליגה בלי מתח, ועוד רגע עולים ליגה. אני מקווה שהשנה יעלו ליגה. כי השנה זה צ'אנס גדול.

ואם יעלו אתה תחזור?
גם השנה הייתי במשחקים, למשחקי בית אני משתדל להגיע, למשחקי חוץ אין לי כוח לנסוע.

הפועל ר"ג לא חסרה באיזהשו מקום?
מה זה חסרה? הפועל ר"ג עוד לא מתה. אבל אני מגיע, פוגש פה ושם, קורא בעיתון. מגיע מדי פעם לכופר, מתעדכן דרך ציפציף, מדבר עם יובל, יחזקאל.

אבל בגמר הגביע היית.
לא הייתי. הייתי בחצי הגמר נגד מכבי ת"א, עכשיו לך תאמין שיגיעו לגמר גביע. היו לי כרטיסים למנצ'סטר לגמר ליגת האלופות באותו יום מ'נייק' (כהן שימש אז מנהל מכירות של החברה). אבל היינו בשידור ישיר בפלאפון עם האצטדיון. שמוליק היה איתי, היה הבן של עמוסי, הבן של איציק הגדול, היינו כמה אוהדי ר"ג שם, והכי מעניין שהיו איתנו שני אוהדי באר שבע שנסעו איתנו. אז היה לנו שם דרבי של ר"ג נגד באר שבע במנצ'סטר. חבל מאוד שהקבוצה לא לקחו את זה יותר גבוה, שלא מינפו את ההישג, להביא ספונסרים וכאלה. יכלו להתקדם, אבל לא יזמו מספיק ולא הרוויחו מזה.

אתה היית חבר הנהלה בשנות התשעים, אולי אתה יודע משהו על עסקת מכירת המכתש?
ממש לא יודע כלום, כשאני הייתי בכלל לא דובר על זה. אני יודע שאת המכתש מכרו בהתחלה לאנגל, אחרי זה דולינגר, את המכתש הזה מכרו כבר עשר פעמים. כמה מכתשים יש? ועכשיו אני ממש לא בקיא. תראה, אין ספק שהפועל ר"ג צריכה לקבל פיצוי. כשאתה יושב במקום כל כך הרבה שנים, אפילו שהוא לא שלך.

אז קיבלו פיצוי.
השאלה אם זה הפיצוי המתאים.

מה זה משנה? היו"ר חתם על העיסקה.
אבל אם אתה היום יכול להוכיח שזה שחתם בתור יו"ר לא חתם בתום לב, ואין לי מושג אם זה נכון או לא נכון, אז התמורה צריכה להיות הרבה יותר. אם זה ככה, כל שופט נורמלי יגיד שהיתה פה תרמית.

אלה דברים שקשה מאוד להוכיח.
בשביל זה יש עורכי דין, ועובדה שקוריס השיג איזה הישג, והנושא בדיונים. אני מאמין שהם יבואו לקוריס באיזו הצעה כדי לא למשוך את זה כל כך הרבה שנים, אז הוא ירוויח בסוף.

והפועל ר"ג בשורה התחתונה תישאר ללא מגרש.
אז אני מאוד מקווה שאלה שמטפלים עכשיו בנושא, באמת עושים את זה מתוך אהבת הפועל ר"ג וידאגו שיהיה מגרש חלופי ושהפועל ר"ג יקבלו עוד כסף, כי אני רואה בינתיים שהם עושים דברים יפים מאוד. אני לא מחסידיו של קוריס, גם כשאני רואה אותו זה בקושי שלום-שלום. אני אפילו לא יודע למה, גם הוא לא יודע למה אנחנו בקושי שלום-שלום, אבל זה נהיה ככה. אבל הוא עושה עבודה יפה. מאז שהקבוצה איתו, הקבוצה רק מצליחה, ועכשיו עשו חלק קדמי מצוין, צריך עוד לחזק קצת את ההגנה. אתה רואה שהם רוצים לעשות, רוצים ליצור, רוצים להתקדם עם הקבוצה וזה יפה מאוד. הם עשו כרטיסי כבוד לכל שחקני העבר, כל הכבוד להם. כמה עוד קבוצות עשו את זה?

אז תחזור העונה?
אני לא בא בגלל שאני לא רוצה לבוא, אני מאוד רוצה לבוא. אבל סדר העדיפויות שלי השתנה קצת, אבל אני לא אנטי. אני מקווה שיעשו קבוצה טובה שתעלה, ואז אני אבוא בעזרת השם.

טיפ אישי ליובל נעים בתור מי שגידל אותו.
יובל צריך להתרכז בשיפור ההתנהגות שלו. כי מבחינת כדורגל והרספקט ששחקנים נותנים לו הוא בסדר. הוא יודע כדורגל, הוא עבר הרבה מאמנים, רק טיפה לשפר את ההתנהגות, לא לריב עם ההוא, לא לשמוע כל דבר.

אבל לשפר התנהגות זה דבר שהיית אומר לו גם לפני 25 שנה, מה השתנה?
האמת, לא השתנה הרבה. אותו דבר. ככה היה גם כשהיה בילדים א', אני זוכר אותו שהיה בועט עונשין גבוה כדי ששוער היריב לא יגיע. הוא היה אז צריך להשתפר הרבה, עכשיו נשאר לו להשתפר רק קצת. חבל, הוא יכול לעשות קריירה מאימון. אז די, תן לאחרים לריב קצת. יובל כבר זקן בשביל זה.

gavia1984_006.jpg

ימני בתמונה מאיר כהן, חוגג את זכיית קבוצת הנוער בגביע המדינה ב 1984 ביחד עם ראובן כהן, מנשה מקמל, דוד כוהנר, עמיר קופלר וגוני תפוחי.

הראיון נערך בשנת 2008 ע"י שלמה מן. שנתיים אח"כ, בחודש יולי 2011, נפטר מאיר ממחלה קשה. יהי זכרו ברוך.

לכתבה על פטירתו לחצו כאן