דף הבית » אבי דורף

אבי דורף

ירון בר לב

נכתב ע"י שלמה מן, בבלוג "המכתש בגבעתיים".

למשחק לפני שבועיים מול סכנין בעילוט, אבי דורף הגיע בקושי עם חולצה ועוד משהו. הוא נותר חשוף לגשם העז שניתך. צ'אפי נתן לו מעיל מיותר שהיה איתו. אבי דורף יצא משם רטוב וקר, אבל רשם עוד חוויה לאוסף. במשחק החוזר בסכנין ראיתי אותו במחצית עומד מהורהר על המדרגות ביציע. הוא עשה לעברי תנועה של – מי יודע איך זה ייגמר. בשבוע שלפני המשחק מול עכו הוא היה עסוק בלשכנע את הבן לירן ואת האח חיים להגיע. הבטיח להם שר"ג תנצח ושמשהו טוב יקרה באחד המשחקים האחרים. לירן וחיים לא השתכנעו ולא התכוונו לנסוע. בסופו של דבר, לגורל היו תוכניות אחרות. גם אבי לא היה בעכו.

הוא נפטר באופן פתאומי ביום שישי שעבר בדירתו ביפו. בן 62 היה. בעקבות הטרגדיה, לירן לא התכוון לראות את המשחק מול עכו גם בטלוויזיה. אלא שלקראת פתיחת המשחק קיבל הודעה בוואטסאפ לפתוח מהר את הטלוויזיה, רק לדקה. התמונה הראשונה שקפצה מהמסך היתה שלט שתלו האוהדים באיצטדיון בעכו – "אבי דורף – אורדון לנצח". יורם איתן אירגן את האוהדים לעמוד לכבודו ולמחוא כפיים במשך דקה ארוכה. זה היה רגע מרגש ומלכד.

לא כולם ידעו מי זה אבי דורף. את הפנים שלו הכירו היטב. אוהד ותיק, שקט, כזה שמעולם לא יצא מגדרו. מופנם – אבל מהשרופים ביותר. לרוב האוהדים הוא מוכר יותר בתור אבא של לירן, בשבילי הוא היה האח של חיים.

אבי וחיים הם אוהדי הפועל ר"ג מגיל קטן. הבית שלהם היה ברחוב מרים, נקודה אסטרטגית שיושבת מעל כופר הישוב מצד אחד ומעל כיכר נח מצד שני. הרחוב היה בר"ג, אבל האווירה של גבעתיים – בית ספר בורוכוב והמכתש. אבא שלהם היה מאלה שבאים בשעת בוקר מדי שבת למכתש כדי לראות משחקי ילדים, נוער ובוגרים. בעונת קלדרון-סורינוב פרש האב ממשחקי הבוגרים מכיוון שלא סבל את מדיניות ליגיון הזרים.

את חיים הכרתי בגן מרים, שהפך ברבות השנים למוסד מיתולוגי בעולם גני הילדים של ר"ג. כילדים שיחקנו כדורגל במגרש החול בארלוזורוב 1 בר"ג, עליו הוקם בהמשך, בשנות ה-70, הבניין הגבוה בכופר הישוב. על המגרש הזה עשו את צעדיהם הראשונים בכדורגל הדור הצעיר של אוהדי הפועל ר"ג – קובי שוחט ואחיו ציפציף, מוטי מרקוביץ', אבי שפנצר, מומו ודוד בן עמי, גילי קופלר, חזקולה, רון קופמן ועוד. חיים דורף שיחק בילדים ובנערים של הפועל ר"ג (בדור של הראל קירשנברג, טטי וטופלה). הוא ואני שירתנו ביחד במיפקדת חיל הים בקריה, ואפילו שיחקנו בנבחרת הכדורגל של המיפקדה באליפות חיל הים ב-1979 (המאמן שלנו היה שמעון שנהר).

ברבות השנים חיים החל להגיע למשחקים פחות ופחות, אבי נשאר דמות קבועה פחות או יותר. החל מהעונה בה עלתה ר"ג לליגת העל לפני כחמש שנים הוא כמעט שלא פיספס משחקים (בעונה הנוכחית לא הגיע רק למשחק החוץ מול קרית שמונה) ובעיקר סחף אחריו את חיים.

בניגוד לחיים שטען שהקבוצה הזו הורגת את אוהדיה, אבי נותר אופטימי. הוא האמין בכל מאודו שהפועל ר"ג תינצל מירידה ותזכה בגביע. את המשחקים האלה, להם ציפה, קטע הגורל. ביום שישי האחרון, אחרי שלא ענה לשיחות טלפון רבות של בתו, הוא התגלה לבסוף בדירת הגן הקטנה שלו בפרויקט אנדרומדה ביפו. אבי דורף מת כשהוא יושב על כורסה, כוס תה לפניו – ועיניו פקוחות.

אבי וחיים דורף

אבי דורף במשחק באשדוד

עם הבן לירן, ביציע.