דף הבית » מאיר בר ציון

מאיר בר ציון

admin

במשך שנים רבות שהה לצידנו מאיר בר ציון כשלא רבים באמת מכירים את סיפור חייו.סיפור מרתק, עמוס בניגודים והרפתקאות שהחל בירושלים שם נולד ב 1932 ,עבר דרך כרם התימנים ונעצר בגבעתיים שם גידל את משפחתו ונפטר לאחר מאבק עיקש וממושך במחלה קשה.
מאיר ז"ל, היה מזוהה כל חייו עם ארגון בית"ר , אך למרות זאת היתה לו זיקה ופינה חמה בלב להפועל רמת גן ואנשיה,שם שימש מאז שנות השבעים ולסרוגין כמעסה(הפיזיותרפיסט של היום) ורבים מהאוהדים והשחקנים נמנו על חבריו.חלקם אגב חבים לו את חייהם.

bar_z24

מאיר בר ציון נולד בירושלים למשפחה בת 10 ילדים. בשנות הארבעים עברה המשפחה לגור בכרם התימנים בתל אביב שם גדל והתחנך. אחיו הגדולים היו פעילים בענפי האגרוף וההאבקות ומאיר נצמד לאחיו הגדול יוסף ,מתאגרף מקצועי, שהיווה עבורו מודל לחיקוי ולהשראה והיה מלווה אותו לכל האימונים וקרבות האגרוף בהם השתתף.
כשהחל להתאגרף בעצמו הצטרף להפועל תל אביב, אך למרות שעזב כעבור שנתיים לאגודת בית"ר ת"א, תמיד זכרו לו את המקום הראשון בו החל את הקריירה כי פעם ,הבדלי האידיאולוגיות בין האגודות היו ברורים.
בגיל 16 הצטרף עם שניים מחבריו לארגון האצ"ל בו קיבל תפקיד התחלתי של מדביק כרזות רחוב נגד הבריטים. מאוחר יותר ,במלחמת השחרור, קיבל קידום והיה מעביר כלי נשק מעמדה לעמדה באזור יפו ,תוך כדי כך שהוא מנצל את מהירותו וגופו האתלטי.
bar_z23

bar_z16

bar_z15

ב1950 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. בחופשות היה משתתף בתחרויות אגרוף ואף זכה באליפות צה"ל תוך כדי כך שהוא מפיל לקרשים (בנוק אאוט כמובן) יריבים גדולים וחזקים.
כשהשתחרר משירות סדיר החל להתאמן בריצות כדי להגביר את כושרו הגופני. באחד האימונים רץ בסמוך לכדורגלני בית"ר תל אביב שהתאמנו בהדר יוסף. כדור שהתגלגל אליו נבעט ממנו בעוצמה ברגלו השמאלית בחזרה, דבר שמשך את תשומת ליבו של מאמן הקבוצה שביקש מהשרירן להשתתף במשחקון פנימי שערכה הקבוצה כדי למלא את הסגל החסר.
כאן למעשה החלה דרכו ככדורגלן פעיל אותה שילב עם האגרוף. מהירותו הרבה מיקמה אותו בעמדת הקיצוני שם שיחק במדי בית"ר תל אביב . שחקני הפועל רמת גן דאז ,ראו לא פעם אחת את גבו כשהוא עוקף אותם כמו מטוס סילון.

bar_z17

bar_z20

מאמניו אמנם לא הסתירו את חוסר שביעות רצונם מהעניין אך מאיר ידע איך לחלק כוחות, לכבוש שערים במגרש ולזכות בתארים בזירה.
אחד מהם נכנס להיסטוריה בתור השער המהיר ביותר, אולי אי פעם.
בית"ר ת"א שיחקה נגד מכבי פ"ת. מאיר הסתודד עם אחד מחבריו והורה לו למסור לו את הכדור מיד עם שריקת הפתיחה. חמש שניות לאחר מכן הכדור שכן ברשת של פ"ת כשהשופט עדיין מכוון את שעונו…

ב1959 הכריח אותו מאמנו באגרוף להחליט- או אגרוף או כדורגל . מאיר בחר בכדור אך שנתיים מאוחר יותר עזב את בית"ר תל אביב שירדה ליגה והחל לנדוד בין קבוצות כמו מכבי רמלה ובית"ר קרית אונו שם סיים את הקריירה ב1967. מלחמת ששת הימים היתה הסיבה הכואבת.

כחייל מילואים וכפטריוט אמיתי השתתף מאיר בלחימה בחזית הדרום שם גם לחם במלחמת סיני. באחד מימי הלחימה נסע ברכב לא ממוגן מאום אל כתף לכיוון אל עריש תוך כדי הפגזה מצרית כבדה. כשהרכב נעצר בשוחה, התפוצץ פגז בסמוך אליו ופיזר רסיסים לכל עבר. אחד מהם חדר לידו הימנית, זו שהפילה יריבים רבים בזירת האגרוף , ופגע בה קשה. מאיר נאלץ לפרוש מענף הספורט אותו כל כך אהב והחל למעשה את פרק חיי המשפחה שלו משולב בעבודה בבנק החקלאות.
פרק חדש החל בחייו.
בשנות השבעים פנה אליו מנו אדיב והציע לו לשמש במעסה בהפועל ר"ג. בר ציון נדלק על ההצעה ומאז התחבר לאגודה. בראיונות שנערכו עמו נהג תמיד להגיד שבהפועל ר"ג תמיד ידעו להעריך את מה שהוא עושה ושנותנים לו הרגשה ביתית. ההבטחה שניתנה לו לפיה הוא ישמש במעסה במחלקת הנוער כל עוד הוא ירצה נתנה לו להרגיש שכאן זה ביתו השני.
מאיר עבד גם באגודות נוספות כמו בית"ר רמלה,הפועל לוד,בית"ר תל אביב ,מכבי פתח תקווה והכח שם שימש גם כמנהל איצטדיון אך הזיקה נשארה להפועל ר"ג שם גם עבד לאחרונה ב 2005 . במהלך הקריירה שלו כמעסה גם הציל חיים רבים של שחקנים ואוהדים שהתעלפו או בלעו את לשונם.
בשנים האחרונות החזיק מאיר במנוי כבוד למשחקים והתגאה בו.הוא ראה בכך הכרה בעבודתו וההערכה על פועלו . תמיד היה חייכן, לחיצת ידו היתה חזקה והמפגשים במכתש תמיד היו מלווים בהתרגשות.

bar_z14

bar_z13

bar_z12

bar_z19

bar_z18

מאיר בר ציון האיש והאגדה
"לדבר על מאיר בלשון עבר זה לא מסתדר לי. זה עצוב ברמות שאי אפשר לתאר. איש אדיר ואיש נדיר, פנים נדירות, קורנות. עוזר לכל העולם ושוכח את עצמו. אינו מכיר את המילה ריב.זהו קיסמו של האיש.
1976 זאת השנה שהיתה לי הזכות והכבוד לפגוש בו ובבנו ניר לראשונה באיצטדיון המכתש. מאיר בתפקיד המעסה וניר לצערי במדי מכבי תל אביב,אבל לניר אני סולח למרות היותו מכביסט.
משחקים שזכורים לי כמו היום הם כמובן נגד הפועל תל אביב ונגד ריפעת טורק ששבר לרוני מילר את הקרסול כשמאיר כמובן נכנס כרוח סערה למגרש ומרים אותו על הידיים כמו ילד קטן והאירוע החריג ביבנה שהשליכו לעבר השחקנים רימון גז ומאיר עובר ביסודיות מאחד לאחד ומחייה אותם במסירות ובסבלנות.
המשפט "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" מתאים במיוחד למאיר שכולנו אהבנו ונוקיר לעד. יהי זכרך ברוך, אוהב אותך בנפש".
ערן (פיקל) פינקלשטיין
bar_z02

טופל'ה בייטנר: "הוא הציל את חיי"
באמצע שנות השמונים נערך דרבי בוינטר. לפתע השתרר שקט ביציע. טופל'ה בייטנר אחד השחקנים האהובים בקבוצה ספג בעיטה עזה בראשו ונחת לדשא.
טופל'ה: "ספגתי בעיטת מספרת בפנים ואיבדתי את ההכרה. דני אשכנזי כבר סימן ליציע שאני גמור. בר ציון נכנס במהירות למגרש ועם דגל הקרן פתח את פי ומנע ממני לבלוע את הלשון. אין לי ספק שהוא הציל אותי וכמוני יש עוד רבים".
topale6

בני ארגס
"מאיר בר ציון ז"ל .חיבור מילים שקשה לי מאוד לבטא, מי היה מאמין שאדם חזק שכל חייו עזר לכולם, אהב אנשים ותמיד יכולת לבקש ממנו עצה בעניני פציעות ממגרש הספורט, לא יהיה איתנו.
את מאיר פגשתי בפעם האחרונה במכתש בשבת לפני מספר מחזורי ליגה , בכל משחקי הבית בעונה האחרונה מאיר ישב ביציע ושמח בהצלחת הקבוצה.
אלא שהפעם הרצינות שבפניו הפליאה אותי, כמובן שלא ידעתי על מצבו הבריאותי, אדם כמוהו לא מספר. את הבשורה הקשה קיבלתי מגיסתו שהתקשרה להודיע שמאיר איננו, אי אפשר להאמין אבל וצער נפל עלינו.

הכרתי אותו יותר מארבעים וחמש שנה, שיחקנו בימי שישי כדורגל באורט טכניקום, בחגים ישבנו ביחד בבית הכנסת בשכונה ברח' גולומב. בשמחות נפגשנו,רקדנו ושרנו, מאיר יחסר לנו.
מאיר אהב את הים , כל שבת בבוקר היה עומד עם החכה בגן צ'ארלס קלור בדרום ת"א, פעם הייתי עד למפגש שלו עם ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר שהכיר את מאיר בר ציון אישית עוד מימי המחתרת והן לחצו ידיים וצחקו כשברקע עמדו שומרי הראש.
מאיר היה זן מיוחד של ישראלי, גם ספורטאי,גם לוחם בצנחנים, אין יותר דברים כאלו.
לתת לו את הכבוד ולנצור את הזכרונות בליבנו זאת חובתנו הצנועה".
על החתום,בנימין ארגס
beni_a1

חזי ,חברו לעבודה בבנק ,מספר על מאיר שהכיר:
מאיר עבד כמאבטח בבנק, אך לפרנסתו היה גם פיזיוטרפיסט של קבוצות ספורט. כולם ידעו בבנק שהוא בעל ידי זהב.
בר ציון היה חזק כמו ברזל עם נשמה עדינה וטובה.
כאשר היה רואה עובד שנכנס לבנק, והליכתו מוזרה, הוא התנדב מיד לעשות לו עיסוי עם שמן מיוחד, והעובד/ת, חזר לאיתנו ולעבודתו כאילו לא קרה דבר.
יום אחד המנכ"ל שלנו הגיע עם כאבים בגב התחתון. בר ציון לקח אותו מיד לחדרו הקטן ועשה לו מסג' , בינתיים המזכירה של המנכ"ל שידעה שהוא מגיע לבנק כל יום בשעה 07.30 התחילה לדאוג איפה הבוס.
המזכירה התקשרה לאשתו של המנכ"ל מתוך דאגה, ושאלה האם הוא בדרך לעבודה. אשתו של המנכ"ל ענת למזכירה שהוא יצא מהבית כמו בכל יום, והחלה לדאוג.
המזכירה ירדה לבקש את עזרתו של ברציון באיתור המנכ"ל האובד, ולתדהמתה ראתה אותו שוכב מתחת לידיו המרפאות של בר ציון. זה היה סיפור אמיתי שסופר במסדרונות הבנק במשך שנים רבות.

בר ציון גם שמר על כולם פיזית. לא פעם היו נכנסים כייסים לבנק בכדי לגנוב ארנקים מהנשים שלא נמצאו בחדרן. בר ציון היה "מריח" את הגנבים עוד בדלת הכניסה ותופש אותם. בעמדת השמירה שלו, היה מבשל שקשוקות ופרגיות. היה מזמין את העובדים לטעום, כולל הגזברים של הקיבוצים והמושבים.
כל מי שנתפש לו הגב, כולל המנכ"ל, היה עובר תחת ידיו. ברציון עשה עיסוי לעופר נמרודי בסביון. נמרודי נתן לברציון 250 ₪ בשנת 1991. זה היה הרבה כסף אז. בהורדות אף אחד לא הוריד אותו. פעם התארגנו 3 גברים וגם כן לא הצלחנו.

במאי 2009 נערך במכתש משחק לזכרו של מאיר בר ציון בהשתתפות קבוצות הוותיקים של הפועל ר"ג והפועל ת"א.

rg_her309 005

קבוצת הוותיקים של הפועל ר"ג בדקת הדומייה לזכרו של מאיר בר ציון

142

שחקני שתי הקבוצות עם הגביע

 

146

משפחת בר ציון עם וותיקי הפועל ר"ג

bar_z37

bar_z31

bar_z32

bar_z33

bar_z28

עם הבן ניר במכתש

bar_z30

bar_z29

bar_z25

bar_z26

bar_z10

bar_z07