דף הבית » לוטו

לוטו

admin

כמה ימים לפני משחק חוץ בצפון זה זמן מצוין להזכיר את האוהד הכי מיתולוגי והכי מיוחד שהיה לנו-"לוטו". אוהד שהטביע את חותמו על האגודה כולה,התחבב על כולם והקדיש את חייו להפועל רמת גן ,עד שבגיל צעיר מצא את מותו הטראגי לצד הכביש המהיר בין באר שבע לאילת.
אחרי שנפגשתי עם גיסו,תדי עמיר, הצלחתי להרכיב את הפאזל שישפוך אור על מישהו באמת מיוחד שאחרי הכתבה הבאה כולם יכירו טוב יותר.
משה פרלשטיין(לוטו) ז"ל 1945-1982 . הסיפור המלא מאת ירון בר לב.


לוטו על האופניים-סמלו המסחרי

עם תדי עמיר,גיסו של לוטו ומי שהיה הכי קרוב אליו במשפחה, נפגשתי בבית קפה תל אביבי אחרי שהאוהד חגי דנק איתר את אחותו של לוטו בקיבוץ בית קמה.אחרי הטלפון הראשון קבענו להיפגש למחרת ותדי הביא תמונות של לוטו. שנים שמעתי עליו. אולי ראיתי אותו פעם או פעמיים בתור ילד בתחילת דרכי כאוהד אבל אני כבר לא זוכר.בעיניי אני מדמיין אותו נוסע על אופניו,כמו בארי ,אוהד הפועל ת"א שנפטר לפני כמה שנים.
עד הפגישה הוא היה מושג. מותג. משהו לא מוכר שבכלל הצטייר בעיניי כמבוגר תמהוני.נדהמתי שראיתי שהוא היה בסך הכל בן 36 כשמת. היום אחרי ששמעתי והבאתי את סיפורו באתר, אני יכול לסמן עוד ווי על סגירת מעגל ולהנציח את אחד האוהדים המוכרים והאהודים שהפכו לסמל של הפועל רמת גן הישנה והטובה של שנות השישים והשבעים.

זה לא סיפור שמח או כזה עם "הפי אנד" ,אבל אין אוהד או שחקן באגודה כולה ,כולל ענפי הכדורסל,הכדוריד והכדורעף שלא יחייך במהלך הכתבה ויניע את ראשו בהסכמה.
כולם הכירו או פגשו את משה פרלשטיין או כפי שכולם בר"ג קרא לו- "לוטו".
אוהד מסור ומיתולוגי שב1982 בגיל 36 סיים את חייו בנסיבות טראגיות על כביש באר שבע –אילת.

*************************************************************** ***************************************************************

"לוטו נולד ברמתיים שבהוד השרון בפברואר 1945.אביו ניהל את הצרכנייה המקומית וחיי המשפחה היו כמו כל משפחה ממוצעת באותה תקופה של טרום הקמת המדינה". מספר תדי את סיפורו
"בגיל 9 ,הוא חזר יום אחד מבית הספר ואמו,אליה היה מאד קשור, שמה לב שמשהו לא תקין עם הילד.חברים אמרו שהוא נפל וקיבל מכה בראש אבל זו לא היתה הסיבה.לימים התברר שהוא חלה במחלת "הקללת" או טורט בשמה הרפואי".

באותם ימים לא ידעו איך לטפל במחלה והתיחסו אל חולייה כאל משוגעים לכל דבר. הסימפטומים היו מגוון רחב של תנועות לא רצוניות,ניבולי פה והשמעת קולות לא רצונית.חולי המחלה שסובלים גם מהפרעות קשב יכולים לנהל אורח חיים רגיל לכל דבר ולהיות מודעים למחלתם אך לא יכולים לשלוט על התופעות שלה וכך חי לוטו,בגבול שנע בין התקף להתקף,מודע לעצמו ולסביבתו,קורא עיתונים, מאזין לחדשות וחי את חייו הקשים כשבין לבין הוא מאושפז במוסדות לחולי נפש כשהוא מתחנן לגיסו תדי עמיר :"תוציא אותי מכאן!.

ב1960 עקרה המשפחה מרמתיים לרמת גן.את ביתם הרחב במושב הם החליפו בדירה צנועה ברחוב קרסקי הסמוך לרחוב עוזיאל בר"ג,וכאן גם מסתיימת אהדתו של משה הצעיר להפועל כפר סבא והחיים בבית נסבו סביבו .
לוטו התערה חזק בענייני העיר,נצמד להפועל רמת גן ,על כל מחלקותיה, ובילה את חייו באימונים ובמשחקים.לא היה שחקן נוער, בוגרים או אוהד שלא הכיר אותו ולמד לחבב אותו על אף שונותו. בשלב הזה הוא גם זכה לכינוי "לוטו" שיהפוך אותו למוכר בין אוהדי הפועל ר"ג-לכינוי אחראי שכנו וחברו באותם ימים אורי בר צורי שקרא לו כך על שמו של שחקן הפועל כפ"ס, -מרדכי לוטוטובסקי ,קבוצה שהיתה אהודה על משה בילדותו.

אשר דנק,שחקן קבוצת הנוער בכדורסל:"לוטו היה שורץ במגרש האימונים בלי סוף.לא היה אחד שלא הכיר אותו והוא התחבב על כל השחקנים כאחד.פעם שברתי רגל ואני זוכר עד היום איך הוא בא והתעניין בשלומי בכל פעם שהתראנו.ללא ספק הוא היה האחד והיחיד ולא היה ולא יהיה אוהד כמוהו בכל הארץ".

אריק גילרוביץ:"אני זוכר אותו בכל מקום שהיה קשור להפועל ר"ג. הוא היה הרבה במכתש ובמגרש הכדורסל בגן העלייה השנייה כשלר"ג היתה קבוצת כדורסל שאפשר היה להתגאות בה עם קפלן,שלכטר ועוד.תמיד כריזמטי,תמיד דומיננטי,אחד שאי אפשר היה להתעלם ממנו".

לוטו הופיע לכל משחק של האגודה בבית או בחוץ כשהוא רכוב על אופניו שהפכו לסמלו המסחרי ושעליהם רכב קילומטרים על גבי קילומטרים כדי לא להחמיץ משחק או אימון. הפועל רמת גן על מחלקותיה השונות,היוותה מפלט עבורו מחיי היום יום הקשים ואתנחתא מהאשפוזים הכפויים בבתי החולים לחולי נפש .גם אוהדים יריבים למדו להכיר אותו וכולם קיבלו אותו בסבר פנים יפות.

לוטו בילדותו-"ילדות רגילה לחלוטין עד גיל 9"

טופל'ה בייטנר מספר: היה לנו משחק נגד בני נצרת בחוץ. לוטו הגיע,הוכנס למשחק ע"י הסדרן המקומי שצעק לכולם שהוא אחיו והתמקם ביציע.לפתע הוא קם והחל לצעוק לעבר הקהל המקומי המשולהב:'נאצר מת, נאצר מת'. הקהל המקומי שהיה ידוע במזגו החם החל לנוע בעצבנות ולחפש מי צועק אבל לוטו בחן רב,שינה מיד את הקריאות והפך אותן ל:"נצרת נצרת". אורדון אמיתי.

אבל לצד החיים היפים כאוהד הפועל ר"ג(אליפות ב1964 ,קבוצה טובה בהמשך ושנות השבעים הסוערות)היתה פעם אחת שהוא ניסה לשים קץ לנפשו אך ניצל ברגע האחרון ע"י נהג שמצא אותו בצד הדרך בקיבוץ יקום.היו גם נסיונות רבים לברוח מהבית והיו גם פעמים שהוא נעלם לימים אחדים כשכל מטלטליו היו זוג אופניים וג'ריקן מים.

בסוף שנות השבעים עברה משפחתו לדירה בבאר שבע.לוטו מצא עבודה אצל דודו המסגר ומדי פעם היו לו תקופות של עצמאות מלאה וחיים נורמליים אבל גם כשגר בבאר שבע לא נטש את אהבת חייו ונסע משם למשחקיה של הפועל ר"ג .ב1982 חלתה האם ואושפזה בבית חולים סורוקה. הרופאים הכריזו שימיה ספורים ולוטו שהיה קשור אליה מאד ,לקח את זה קשה ואמר למשפחתו שהוא "נוסע לאילת". הוא העמיס על אופניו שק שינה,ג'ריקן מים ויצא לדרך.מספר ימים לאחר מכן האם נפטרה. יומיים אחרי מותה נמצא לוטו שוכב לצד הכביש ,ללא רוח חיים ,כשהוא בתוך שק השינה שלו. חייל שנסע באזור מצא אותו.
מאחר ולא בוצעה נתיחה נקבר לוטו במהירות,גם משום שהמשפחה ישבה שבעה על האם וקצין המשטרה שטיפל במקרה רצה להקל עליה.

היום,24 שנים לאחר מכן, אומר גיסו תדי שטיפל בו שנים רבות והיה קשור אליו מאד:" לאור נסיונותיו הקודמים להתאבד ולאור העובדה שהייתי מאד קרוב אליו וטיפלתי בו שנים רבות,אני בטוח שמדובר בהתאבדות.לבו נשבר כשאמו נפטרה ".

הגיס תדי אמיר בתל אביב 2006